מידי שנה נתרמים לישראל מיליוני שקלים מיהודי אמריקה. מהי הדרך שעושה הכסף, עד שהוא מגשים את המטרות לשמן יועד?
לילך גביש
"האתיופים הפכו להיות כספומט של מגייסי הכספים. נקודה", אומר ח"כ שלמה מולה ממפלגת קדימה, "אני אומר זאת כבר כמה שנים. משווקים את האתיופים, על מצוקותיהם והצלחותיהם, בדרך בה רוצים להבין את מקומם בחברה. הרבה ארגונים מקיימים פרויקטים אבסורדיים, רק כדי להמשיך להתקיים".
"הארגונים מבצעים תפקידים של משרד הרווחה והרשויות המקומיות", אומר מולה, שעד לאחרונה שימש בתפקידים בכירים בהנהלות ההסתדרות הציונית העולמית והסוכנות היהודית, "נוח למדינה שיש עמותות וארגונים, ואז יש צורך לבקש חסד. אינני רוצה תרומות מתוך רחמנות, אלא מתוך הבנה שיש תוכניות שמחוללות שינוי אמיתי".
מולה נותן דוגמא נוספת לבריחה תקציבית: "ב- 2003 כשראש הממשלה אריאל שרון החליט להעלות את בני הפאלשמורה ארצה, התקיים ה-"Promise Operation". ה- UJC החליט לגייס לכך 100 מליון דולר מיהודי ארה"ב. גויסו 70 מיליון דולר. לאחר מלחמת לבנון השנייה הוחלט לגייס 230 מליון דולר לשיקום הצפון, ו-70 מיליון דולר מהכסף שגויס לקהילה האתיופית הופנו למטרה זו. הכסף גויס בשם האתיופים. שלחו משלחת לאתיופיה, הצטלמו עם בני הפלאשמורה והסכום שהועבר לנושא היה 10 מליון דולר במצטבר. כולם שתקו. זה מקרה קיצוני, אני מניח שיש עוד פרויקטים שהכספים שינו את יעדם".
"יש המון כספים שמגיעים לקהילה בעיר, אבל אנחנו לא יודעים לאן הולך הכסף", אומר דוד זגייה, בן הקהילה תושב העיר חדרה, בשנות ה- 50 לחייו, ששימש בעבר כיועץ ראש העיר חיים אביטן בענייני הקהילה האתיופית ופרש מתפקידו במטרה להתמודד על מקום במועצת העיר. "הרבה תושבים בני הקהילה יוצאים לארה"ב ומתרימים למען הקהילה", הוא מספר, "אבל הקהילה לא מרגישה את הכספים".
"יש המון פרויקטים לאתיופים, בכל בית ספר בעיר", אומר זגייה, "אך רבים מהמועסקים הם לא אתיופים. אחרים הם המטפלים ואנחנו המטופלים".
זגייה מעלה נקודה כואבת נוספת החוזרת על עצמה בכל עיר בארץ: "מצב הצעירים בעיר הכי מטריד. האקדמאים שלנו לא נקלטים פה. חשוב שהם יעבדו עם כלל האוכלוסייה".
"זה מפעל שמכניס כספים", אומר דני מששה, פעיל חברתי בן הקהילה, "אחד הדברים המדאיגים הוא שהטיפול ביוצאי אתיופיה עבר ממשרד הרווחה ל"קרן פיתוח חדרה".
לדברי מששה וזגייה, הם ופעילים נוספים מהקהילה האתיופית בעיר פנו ל"קרן חדרה", בבקשה שנציגי הקהילה ייקחו חלק בוועד המנהל של הקרן, אך בקשתם נענתה לשלילה. "הנהלת הקרן אמרה שיש הנהלה ושאנחנו לא יכולים להיבחר אליה. נאמר לנו שיעדכנו אותנו. במשך השנה וחצי האחרונות הדרישה הזו לא הגיעה למימוש", מספר מששה ומסכם: "אני לא נגד פרויקטים, אך יש הרבה פרויקטים קטנים והכסף מתבזבז על מפעילים. אם אין שיטת עבודה, בואו נתכנן יחד. אנחנו נלחמים כדי להשתלב ולשפר. הממסד עושה צעד קדימה ושני צעדים אחורה".
פעיל חברתי בן הקהילה, תושב מרכז הארץ שביקש לא להזדהות, משתף מהו ניסיונו מישיבות המתנהלות בוועדות העירוניות: "בדיונים מציגים בפני אחוזים מנופחים, אבל כשאני מבקש נתונים ספציפיים על התקציבים ועל מספר הילדים בפרויקט, אין לאף אחד תשובה. יש הרבה פרויקטים ורשומים אליהם אותם הילדים, שפעמים רבות אינם מגיעים כלל. הארגונים השונים רושמים ילדים לפרויקטים, בלי שההורים והילדים מודעים לכך. כך הגופים מצדיקים את קיומם".
תגובת ה-UJC: קמפיין גיוס הכספים"Operation Promise" הופעל לטובת העלאת בני הפלשמורה לישראל, קליטתם המוצלחת בארץ ועבור סיוע ליהודים בבריה"מ לשעבר. למגבית זו התקבלו התחייבויות של כ- 70 מליון דולר, שיועדו לשלוש המטרות, והכספים שנתקבלו חולקו ביניהן באופן פרופורציוני. לאחר שפרצה מלחמת לבנון השנייה, ה-"Operation Promise" שולב עם קמפיין חירום חדש(IEC2) ובין הקבוצות שקיבלו סיוע נכבד היו עולי אתיופיה בצפון ובדרום. כמו כן, הכספים שימשו לתגבור תכניות שוטפות ולפיתוח תכניות חדשות במסגרת הפרויקט הלאומי לעולי אתיופיה ( (ENPוכן, ניתנה עזרה גם ליהודים שנשארו בבריה"מ לשעבר.
תגובתה של תמר טל-בלום, מנהלת ה"קרן לפיתוח חדרה": "בשמונה השנים האחרונות הקרן הקימה מתנ"סים ושיפצה מבנים רבים לטובת הנוער והפעילים מהקהילה האתיופית. אין, ואף פעם לא היה חבר הנהלה מהקהילה האתיופית בקרן. חברי ההנהלה הם כולם ותיקי חדרה. צריך להגיש בקשה ומעולם לא הוגשה לנו בקשה כזו. הבקרה נעשית על ידי ועדת ביקורת ורשם העמותות. התורם יודע וגם הקהילה יודעת לאן הולך הכסף. נציגי הקהילה משתתפים בכל הדיונים והחלק המקצועי מלווה על ידם. אחוז ניכר של רכזי תוכניות, מגשרים, עו"סים ורכזים קהילתיים עובדים איתנו. אנחנו לא מודדים את אחוז הכספים של הקרן שמיועד לקהילה האתיופית, אלא מה ההישגים. זה משתנה משנה לשנה בהתאם לתרומות".
קבצים מצורפים
