חיפוש
Close this search box.

הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות

מברטו מששה

מערכת אתר "ביתא ישראל" פרסמה מאמר תחת הכותרת "מסע שורשים עם סיכונים כבדים" (מה-26/3/09). ניסיתי להגיב על הדברים באתר ביתא ישראל, אך מאחר והתגובה לא התפרסמה, אני מפרסם את דברי כאן. מאמר העוסק ב"תופעה מדאיגה ומחרידה, המתרחשת מזה כעשור". על פי הכתבה, התופעה הולכת ותופסת תאוצה, ובעיקר בתקופה האחרונה: "מאות גברים מבוגריםיוצאי הקהילה חוזרים למולדתם, כחלק מביקור מולדת, ומקיימים יחסי מין לא בטוחים עםיצאניות מקומיות תמורת מאות ביר". אם קיימת תופעה כזו, אכן המצב מדאיג וחמור, במיוחד לאור מצב האיידס בבירה האתיופית.

יחד עם זאת, חבל ש"ביתא ישראל", כמערכת חדשה,אשר יש להניח שמעוניינת שיתייחסו אליה כמערכת מקצועית ומכובדת, לא ערכה תחקיר עיתונאי ראוי, בבואה לפרסם כתבה בנושא כמו איידס. מערכת נכבדה, האם עלה בדעתכם להיוועץ באלו העוסקים בנושא בריאות הציבור? בשטח פועלים עשרות רופאים, מסבירים, מטעם משרד הבריאות והוועד למלחמה באיידס (בו אני מרכז את נושא ההסברה לקהילה האתיופית), או לפחות להציץ באתרי אינטרנט רלוונטיים. חבל.

כתבות מסוג זה מציגות את המערכת כלא מקצועית, במיוחד כשמדובר בנושא חשוב ורגיש כמו איידס בקרב בני הקהילה. יתרה מזו, כתבות שכאלו, כאשר הן מציגות בטעות או במזיד נתונים שגויים, פוגעות בקהילה. ואני מניח שלא זו הייתה מטרת המערכת.

המחלקה לקידום הבריאות במשרד הבריאות, עושה רבות בנושא ההסברה החל משנות ה-90, יחד עם עמותות בקהילה, דוגמת "טנא בריאות", ובשנים האחרונות גם "הוועד למלחמה באיידס", עושים עבודה קשה וסיזיפית כדי לעורר מודעות ולתת מידע אמין ומקצועי לציבור. זאת לצד מלחמה נוספת – הסטיגמה הפנימית- הסטיגמה של הקהילה כלפי בנייה החיים עם איידס. סטיגמה אשר גורמת לאנשים אלו להתחבא אפילו מבני משפחותיהם, ובאופן אבסורדי, זהו הדבר שגורם להתפשטות המחלה בקרב בני הקהילה.

סטיגמה נוספת – הסטיגמה של החברה הישראלית, הרואה בכל בני הקהילה כנשאי איידס. מבחינת רבים מהישראלים הוותיקים – אתיופים = איידס. זו מלחמה של שנים, שעודנה נמשכת: רק לפני כחודש קראנו על הילד שמנהלת בית הספר הכריחה לערוך לו בדיקת איידס, רק משום שהוא אתיופי. תאמינו לי, קורים עוד הרבה מקרים שלא שמעתם, ושיפורסמו, אם נמצא שזה משרת את המטרה.

העבודה הרגישה של המלחמה בשני מעגלי הסטיגמה, עלולה לרדת לטמיון עקב כתבות לא אחראיות שכאלה, וחבל. למשל, בכתבה מובאת שיחה עם מבקר בבירה האתיופית: "עזוב, זה (הקונדום) בשבילכם, בשביל הצעירים,וסתם אומרים שיש פה איידס ואין כלום פה" מצוטט "מבוגר" ישראלי ממוצא אתיופי באדיס אבבה, "תראה, כמה נערות יפות, והן בסדר גמורונראות לך חולות? ממש לא", קובע "המבוגר".

אכן, איידס לא נראה. אנשים מחפשים דימויים סטריאוטיפים לאיידס, אך אנשים החיים עם איידס נראים בדיוק כמונו, בניגוד לתמונה שמופיעה בכתבה. תמונות שכאלו, גורמות רק לנזק: בטעות חושבים, שכך נראה אדם עם איידס, כמו בתמונת האישה שבכתבה (שאולי רעבה או גוססת ממלאריה).

משפט המחץ בחלק זה של הכתבה: "בני הקהילה צריכים להחליט עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי, לעצור את המוות הוודאי שעמו הגברים המבוגרים חוזרים מביקור המולדת", ומציע לדון בשאלות "האם לאסור על הגברים, לשוב לביקור מולדת או לכל מטרה אחרת לבד, האם האישה של הגבר, שחוזר לאחר שלושה חודשים של ביקור מולדת, צריכה לדרוש ממנו שיעבור בדיקת איידס לפני שתשכב איתו – אלו שאלות מוסריות קשות".

לפסקה הזו, תשובה מקצועית רפואית ותשובה משפטית: איידס איננו מוות וודאי. המוות, הוא הדבר הוודאי היחיד, אבל בישראל של 2009, איידס אינו שווה למוות. איידס מוגדר כמחלה כרונית, ואדם מטופל חי לאורך זמן חיים מלאים, כמו כל אדם בריא. הקביעה, הלא מקצועית, שאיידס שווה למוות, תורמת רק לפחד מיותר בקרב בני הקהילה, ואגב כך, לסטיגמה הפנימית שציינו לעיל.

השאלות "המוסריות": האם לאסור נסיעה של מבוגרים לביקור מולדת? אסור בשום פנים ואופן, באופן חד משמעי, לעלות על הדעת, שיישלל מאדם זכות בסיסית של חופש תנועה – חוק יסוד בספר החוקים של מדינת ישראל. זו לא שאלה מוסרית, זוהי התנשאות לעלות על הדעת או לקבוע לאדם, אם לנסוע, היכן שלא יהיה על הגלובוס, רק משום שהוא אתיופי. אלא אולי, רק עם אפוטרופוס – מבוגר אחראי ורצוי שיהיה לבן. יש מספיק גורמים, מוסדות ואנשים פרטיים שחושבים שאפשר להחליט בשבילינו, כאילו אנחנו לא מסוגלים ללמוד, לחשוב או להחליט בעצמנו. זוהי דרך קלה ומתנשאת – לחשוב שלא ניתן ללמד אנשים, מהסוג השחור והמבוגר, איך להתנהג במצבים מעין אלו.

האם אישה צריכה לדרוש מגבר שחוזר מאתיופיה להיבדק? גם זו לא שאלה מוסרית. חובתה של אישה לדרוש מבעלה בדיקה, כי היא, ולא אף אחד אחר יחליט על גופה, ואיך לנהוג בו. כל התערבות, פרט מלהעצים את הנשים לעשות זאת, היא בגדר פלישה לחופש הפרט, חוק יסוד גם הוא במדינת ישראל. אין כאן לא מוסר ולא מוות, אלא אמת רפואית, וזכויות פרט בסיסיות שלא משתמעות לשתי פנים.

בחלק האחרון של הכתבה, "נתונים": "נכון לסוף 2008 נשאי נגיף האיידס בקרב בני הקהילה רק בעלייה ומתקרב לחמש אלף, וחלקם הניכר הם מבוגרים שהיו בריאים עד חזרתם למולדת הישנה", מאיפה הנתון הזה? אולי אם הייתם טורחים להציץ באתר של משרד הבריאות הייתם מונעים מעצמכם מבוכה, ומהקהילה חיזוק הסטיגמה?! כי האמת היא שהנתונים יציבים, ואף בירידה בשנים האחרונות. הנתון שמצוין כ-5000 אנשים עם איידס, מתייחס למספר הנשאים בארץ, בערך מלפני שנה, והנתון אינו מתייחס רק לבני הקהילה, שמהווים בערך כ40% מנתון זה – בערך כאלפיים אנשים.

גם הנתון המדויק איננו מציג תמונה ורודה, אבל הוא משקף מציאות הרבה פחות קשה מזו שציינה המערכת הנכבדה. כמו כן, המשפט "חלק ניכר מהנשאים החדשים הם אנשים מבוגרים, שהיו בריאים וחזרו עם נגיף", טועה ומטעה: האמת מסך כל הנשאים החדשים בשנים האחרונות: 50% נדבקו באתיופיה לפני העלייה, והחצי השני נדבק אחרי העלייה, כאן, בארץ הקודש! אנשים עלולים בטעות לחשוב, שהסיכויים להדבק כאן קטנים מהסיכויים להידבק באתיופיה. אך למעשה, סטטיסטית, ההיפך הוא הנכון.

נראה שכוונת מערכת "ביתא ישראל" טובה, אבל הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות – כדי למנוע מצבים מסוג זה, כדאי לדבר עם אנשי מקצוע, ולא חסרים כאלה, שיתנו פרטים מדויקים בשמם המלא, ולא עם שמות עלומים בנוסח "מקורות יודעי דבר". כך כולנו נרוויח.

הכותב הוא רכז הסברה לעדה האתיופית בוועד למלחמה באיידס

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system