מאת: אבי מספין

"המגמה של מדיניות בת יענה בכל הנוגע לעניינם של יוצאי אתיופיה הייתה קיימת בקרב רוב חברי הכנסת והשרים בקדנציה החולפת של הכנסת ה-17". דובר 'האגודה הישראלית למען יוצאי אתיופיה', סוגר חשבון עם הכנסת הקודמת, ומחכה לבאות

תקופת הבחירות היא המועד הכמעט יחיד, בו אוזנם של הפוליטיקאים ונבחרי ציבור קשובות לדבריו של האזרח מן השורה. ובאומרי "אזרח מן השורה" אני מוציא מכלל אפשרות את עשרות אלפי המצביעים הפוטנציאלים יוצאי אתיופיה (כשני מנדטים לכנסת). מנסיון העבר עולה כי אנחנו איננו מהווים כוח אלקטוראלי משמעותי עבורם, והם מעדיפים להשקיע את מירב מאמציהם באוכלוסייה המניבה מנדטים רבים.

ולכן לא רבה הייתה פליאתי כששלחנו, לפני כשבוע, מ"האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה", ארגון השואף לקדם את שילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה בחברה, מכתבים לששת יושבי הראש של המפלגות הגדולות והבינוניות, בבקשה לקחת אחריות חברית ולהציב בסדר יומה של מפלגתם את עניינם של יוצאי אתיופיה, והתייחסותם פה אחד הייתה – דממה.

המגמה של מדיניות בת יענה בכל הנוגע לעניינם של יוצאי אתיופיה, הייתה קיימת גם בקרב רוב חברי הכנסת והשרים בקדנציה החולפת של הכנסת ה-17. הבטחות, אני מוכרח להעיד, קיבלנו למכביר. "תוכנית חומש לשיפור קליטתם של בני העדה האתיופית (החלטה מס' 3116)" בסכום של כ- 870 מליון שקל, המשך מימוש נרחב של הפרויקט הלאומי לעולי אתיופיה למשך תשע שנים, הצעות חוק לייצוג הולם ליוצאי אתיופיה בחברות הממשלתיות, בתאגידים וברשויות המקומיות ועוד ועוד ועוד.

הבטחות שלא הגיעו כמובן לכדי מימוש. הפעילות לקידומם של יוצאי אתיופיה הפכה כבר מזמן למלחמת התשה, מלחמה חברתית שיוצאי אתיופיה מנהלים מדי יום ויומו.

ההבטחות שניתנו העניקו תחושה טובה בקרב הקהילה, תחושה שנעשים צעדים אמיתיים בממשלה ובכנסת כדי להטיב עם יוצאי אתיופיה. לדאבוננו התחושה הטובה התהפכה לאכזבה ולחוסר אמון הולך ומעמיק בקרב העולים, חדשים יותר ופחות, כלפי ממשלות בישראל.

כשבמשך חודשיים נלחמו עולים חדשים מקרב יוצאי אתיופיה ממרכז קליטה בית אלפא, על זכותם הבסיסית ללמוד, לעבוד ולהשתלב בצורה ראויה, לא קיבלו אוזן קשבת מנבחרי הציבור עד להתערבותם של עיתונאים וארגונים חברתיים. כשקיימו יוצאי אתיופיה הפגנה גדולה בנובמבר 2006, בדבר הכישלון בקליטת עולי אתיופיה, גם אז לא ששו נבחרי הציבור לעמוד לצידם של יוצאי אתיופיה עד שתקשורת הביאה הדבר ברבים.

וממש עכשיו, כרגע, ערב בחירות, נלחמים כ- 320 עולים חדשים, מקרב הקהילה, כנגד החלטה תמוהה וחד צדדית של המשרד לקליטת העלייה, לפנותם באמצע השנה ממרכז הקליטה "רסיטל" לערים אחרות, בעוד ילדיהם נתונים באמצע שנת הלימודים והם מצויים במקומות עבודה שמפרנסת אותם. גם כאן ההיענות היא אפסית.

"כי לא לעולם חוסן"

למרות כל זאת, הקשיים הללו הם אתגר עבורנו ועבור החברה הישראלי כולה. אתגרים שדוחפים אותנו להשתתף ביתר שאת בעיצוב דמותה של הדמוקרטיה בדמות נבחרי ציבורי. יוצאי אתיופיה יצביעו ככל הנראה עבור אותם חברי כנסת בודדים ממפלגות שונות, בעלי אג'נדות מנוגדים לעיתים, שעשו, ממשיכים לעשות וכנראה גם יעשו עבור הקהילה.

המשקל הסגולי של יוצאי אתיופיה אינו משתווה למשקלנו האלקטוראלי. מדינה השואפת לצדק חברתי ולהזדמנות שווה עבור אזרחיה, אל לה להטות את כף המאזניים רק עבור אלו שמשקלם האלקטוראלי גדול יותר. המועמדים צריכים לשמור בזיכרונם שהפקרת הנושא החברתי והעדפת הנושאים הביטחוניים-כלכליים-מדיניים, שאין עוררין בחשיבותם, עשוי לגרום להתערערות המרקם החברתי בו אנו מצויים ולהעמיק את הפערים הכלכליים וחברתיים.

שלמה המלך כתב (משלי כ"ז, כ"ג) "ידוע תדע פני צאנך, שית ליבך לעדרים, כי לא לעולם חוסן, ואם-נזר לדור ודור". גם אחרי הבחירות אדוני או גברתי ראש הממשלה, חייבים לדעת ולחוש את הציבור, להקשיב לרחשי ליבו, מכיוון שניהול ממשלה איננו תוכנית ריאלטי וחסינות אינה ניתנת. עוד טרם נבחרתם כדאי שתדעו שלא תוכלו לשמר הכתר לעד, באשר תעשו עבור הציבור, קטן כגדול, בעל כוח אלקטוראלי או לאו, הוא שיקבע את המשך כהונתכם.

הכתבה פורסמה ב- 10/2/09 ב- YNET:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3669070,00.html