חיפוש
Close this search box.

חברה תחת השפעה

גדי מלאכו

ההיסטוריה האנושית רוויה בתופעות של גזענות והפלייה. בנקודות ציון מסוימות, תופעות אלה הובילו לשנוי סדרי עולם ובמקרים קיצוניים אף להשמדת קבוצות ועמים. מהו חלקה של הרפואה בכך?

בכל פינה בעולם, בכל רגע נתון, פרט או קבוצה מופלים לרעה וסובלים מגזענות במגוון מישורי החיים ובאופנים מגוונים. תופעות אלה משנות את צורתן, עוצמתן ומיקומן בתבל, אך אינן נעלמות. רבים חשופים ושותפים להפליות ולמקרים של גזענות ממוסדת ובלתי ממוסדת ביום יום, במקומות העבודה, בלימודים, בשכונות המגורים ובאמצעי התקשורת, גם אם הם אינם נותנים את הדעת בעניין. נשאלת השאלה מהו חלקן של מוסדות הרפואה המערביים בהפליות ובתופעות גזעניות, וכיצד הן מיושמות במערכות הבריאות? ההיסטוריה מלמדת כי הגזענים הגדולים של האנושות קיבלו השראה וצידוק למעשיהם ממחקרים רפואיים גזעניים. פעמים רבות השקפות גזעניות היו אלו שקבעו את סדרי החברה ואת זכויות האדם והאזרח, לפי השתייכותם הגזעית של בני האדם.

"ההיסטוריה של הרפואה המודרנית מלמדת על זיקה מעניינת בין הנחות חברתיות לגבי הבדלים גזעיים, לבין תיאוריות רפואיות-מדעיות"

ביסוד הגזענות עומדת הדעה כי מוצאם האתני של בני האדם קובע את תכונותיהם, אופיים ויכולותיהם, וכי יש גזעים "עליונים" וגזעים "נחותים". בתהליך סוציולוגי של אפליה נעשית הבדלה בין קבוצות חברתיות שונות, קטגוריות חברתיות או פרטים שונים, המעניקה לקבוצה, קטגוריה או פרט מסוימים יתרונות או חסרונות יחסיים בהתייחסות אליהם, מבלי שתהיה הצדקה עניינית לכך.

"ההיסטוריה של הרפואה המודרנית מלמדת על זיקה מעניינת בין הנחות חברתיות לגבי הבדלים גזעיים, לבין תיאוריות רפואיות-מדעיות", אומר ד"ר ניסים מזרחי, מרצה בכיר במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, העוסק בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה של הרפואה והשיח הטיפולי.

'לסלק את השד מתוכם'

כמה נקודות ציון היסטוריות דוגמת העבדות בארה"ב, השואה באירופה והאפרטהייד בדרום אפריקה, נולדו מתוך תיאוריות גזעניות של עולם הרפואה והפסיכיאטריה, שסיפקו הסברים "מדעיים" ותמכו ברעיונות כגון "השבחת הגזע", "היגיינה גזעית", ו"חיים שאינם ראויים לחיים".

בשנת 1797, הכריז הפסיכיאטר בנג'מין ראש, "אבי הפסיכיאטריה האמריקנית", כי מחלה נדירה ותורשתית הנקראת 'כושיות' ('negritude'), הנובעת מצרעת, גרמה לצבעם של השחורים. 'לסלק את השד מתוכם' היה הטיפול המומלץ להפרעה נפשית בשם דרפטומניה (מ- drapetes שפירושו "עבד נמלט", ומ- mania שפירושה "שיגעון"), שהיא תאוותו של עבד לברוח מבעליו. הפרעה זו "נתגלתה" בלואיזיאנה ב- 1851.

גם לאחר סיום תקופת העבדות התקיימה אפליה שהייתה מושתת על הנחות גזעיות. "המעבר מעבדות לאזרחות שווה של השחורים בארה"ב היה מלווה בשינויים מהנחות היסוד הרפואיות לגבי טיבעם של ההבדלים הגזעיים, אבל גם אחרי מלחמת האזרחים ובמהלך המאה ה-20 אוכלוסיית השחורים זכתה ליחס פטרוני מצד הממסד הרפואי ונתפסה לעיתים על ידי רופאים ואנשי מדע לבנים כאוכלוסיה נחותה ולעיתים אף כאוכלוסייה נוחה לניסויים", אומר ד"ר מזרחי, "אחת מיני רבות מהפרשיות שהסעירה את הציבור והתקשורת האמריקאית במאה ה-20 היה סביב ניסוי מחקרי שנעשה בקרב שחורים באחת הערים במדינת אלבמה, שהייתה ידועה בשיעוריה הגבוהים של מחלת הסיפילס. המחקר עסק בניסוי תרופתי על שתי קבוצות, שאחת מהן קיבלה טיפול רפואי והשנייה קיבלה טיפול סרק, ללא ידיעתה. הניסוי דמה בתנאים שלו לניסוי מעבדה בבעלי חיים. חלק מההנחות שבאמצעותם התבצעה פעולת הגיוס של האנשים, היו הנחות על תכונותיהם המנטאליות של השחורים שתוארו כבורים, קלי דעת ונעדרי כושר שיפוט".

אך לגזענות שורשים עמוקים עוד יותר, והיא לא פסחה גם על אחרים ואחרות. הפלייה לרעה של נשים שעסקו ברפואה, מתועדת בימי הביניים במה שכונה "צייד מכשפות". היה זה מסע טיהור נגד נשים אשר העניקו טיפולים רפואיים לכפריים, אשר נעשה על ידי המעמד השליט ובמיוחד גברים שרצו בלעדיות על מקצוע הרפואה. "המכשפות" שפעלו כמיילדות ומרפאות היוו איום פוליטי, דתי ומיני לכנסיות הפרוטסטנטיות והקתוליות כאחד. עידן צייד המכשפות באירופה נמשך יותר מ-400 שנה ובמהלכן רבבות של נשים הוצאו להורג, בדרך כלל בשרפה על המוקד. תקופה זו הותירה השפעה ארוכת טווח, עד היום פן של האישה מקושר עם המכשפה.

גרמנים בלתי כשירים

בשנת 1883 המציא הפסיכולוג הבריטי פרנסיס גלטון את המונח "השבחת הגזע" (eugenics), מהמלה היוונית eugenes שמשמעה "גזע טוב". הוא קבע כי קבוצות מסוימות הן "גזע נחות". מעט יותר מעשור אחר כך, ב- 1895 פרסם הפסיכיאטר הגרמני אלפרד פלואץ את התיאוריות שלו אודות נחיתות גזעית. הוא הפך את המלה rassenhygiene (היגיינה גזעית) למטבע לשון, וסיפק את הבסיס הביולוגי לשואה. לאחר מכן, בשנת 1920 פרסם הפסיכיאטר השוויצרי-גרמני אלפרד הוץ' את ספרו "הרשות להשמיד חיים שאינם ראויים לחיים" (Permission to Destroy Life Unworthy of Life), בו הוא תובע ביצוע המתת חסד ב"פגועים שכלית". הפסיכיאטר ארנסט רודין היה מחברו העיקרי של החוק לטיהור גרמניה בשנת 1933, שכלל את טיהורה מכל הילדים היהודים וה"צבעוניים". אותו חוק הוביל לטיהורה של גרמניה מ- 350 אלף גרמנים "בלתי כשירים".

תיאוריות אלו קרמו עור וגידים כאשר אדולף היטלר ביסס את תוכניותיו הגזעניות בהשראת התיאוריות של הפסיכיאטרים רודין, פלואץ והוץ', כפי שפירט באוטוביוגרפיה שלו Mein Kampf ("הקרב שלי"). כל אלו יחד זרעו את תחילתה של מכונת ההשמדה הנאצית כאשר בוצע ניסוי ההרג (ניסוי הגז) הפסיכיאטרי הראשון במוסד ברנדנבורג בשנת 1940. 18 מטופלים נרצחו בזמן שהפסיכיאטרים והצוות צפו במותם. בעקבות "הצלחתו" של הניסוי, החלה תכנית המתת החסד. מאוחר יותר מצאו את מותם בשואה כשישה מיליון יהודים.

הפסיכיאטר הגרמני יוג'ין פישר, מחבר-שותף של "עקרונות התורשה האנושית וההיגיינה הגזעית" (1921), עודד את השמדת הילדים "הכושים", תוך יצירת תיאוריה ששחורים הם נטולי ערך ותועלת לתעסוקה, למעט "יצירה ידנית". אותן תיאוריות שירתו פסיכיאטרים ופסיכולוגים דרום אפריקנים, כאשר אלו סיפקו לממשלה אמצעים "מדעיים" לשלול מדרום אפריקנים שחורים תעסוקה והשכלה, ופירקו את משפחותיהם.

הפסיכולוג הגזען הנדריך ורוורד, שמונה לראשות ממשלת דרום אפריקה ב- 1958, היה הראשון שהכריז על מדיניות הפרדת הגזעים של דרום אפריקה בשנות ה-30. מדיניות זו היוותה בסיס לאפרטהייד, שייסד מחנות עבודה פסיכיאטרים סודיים לעשרות אלפי שחורים שנכלאו ואולצו לעבוד בכפייה בתנאים מחרידים, רבים מהם מתו מבעיות רפואיות שלא טופלו.

"כותרות העיתונים אשר עסקו בעת האחרונה בסוגיית האפליה העדתית על אי קבלתם של ילדים אתיופים לבתי ספר בפתח תקווה וההצעה לשלחם למוסדות נפרדים, אין בהן חדש לא בחינוך ולא בבריאות"

בטרם ישראל הפכה למדינה, תופעות ההפליה והגזענות היו מנת חלקה של מערכת הבריאות שתפקדה באותה עת. כל קבוצת עולים שהגיעה, בעיקר מהמזרח וממדינות ערב, נתקלה בהפליה מצד המערכת הרפואית שהייתה אמונה על בריאות הציבור בישוב הישן. כך נערכו הקרנות רנטגן מאסיביות כטיפול מונע למחלת הגזזת, מחלה מדבקת הפוגעת בעור הקרקפת ובשורשי השיער. על מנת להימנע מהפצת המחלה, מערכת הבריאות ביצעה טיפולים רבים בהקרנות על העולים החדשים שהגיעו לישראל ממדינות צפון אפריקה בשנות ה-40 ועד שנות ה-60. ללא נקיטת כל אמצעי זהירות אפקטיביים לסיכונים הקיימים בחשיפה להקרנות רדיואקטיביות שכאלו על מי שעבר את ההקרנות והטיפולים, התוצאה התגלתה רק זמן רב לאחר מכן, כאשר רבים מאותם עולים שעברו את ההקרנות, החלו לסבול מבעיות עור קשות באזור הקרקפת, צלקות, התקרחויות ואף פיתחו מחלות סרטן שונות ועוד.אמצעי נוסף בו השתמש הממסד הרפואי בישראל של שנות ה-50 היה הדי-די-טי, תרסיס בו רוססו העולים על מנת לטהרם מכינים ופרעושים במטרה למנוע הדבקות.

עד היום, לא אחת, עולות לכותרות זירות חברתיות וציבוריות, שנגלות בצד האפל שלהן, כשהן מפלות לרעה פרט או קבוצה בתחומן."כותרות העיתונים אשר עסקו נמרצות בעת האחרונה בסוגיית האפליה העדתית על אי קבלתם של ילדים אתיופים לבתי ספר בפתח תקווה וההצעה לשלחם למוסדות נפרדים, אשר פרצה דווקא בפתח תקווה, אין בהן חדש לא בחינוך ולא בבריאות", כותבת פרופ' שפרה שורץ, מהפקולטה למדעי הבריאות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, המשמשת גם כסגן מזכ"ל החברה הבינלאומית להיסטוריה של הרפואה, "פתח תקווה, שמוגדרת כאם המושבות הייתה הראשונה אשר מנעה שירותי בריאות מפועלים בשל שיוכם הפוליטי-ציוני ואוהדי תנועת העבודה, ובפתח תקווה הוקמה מרפאה נפרדת, ראשונה ויחידה במינה לפועלים תימנים. אולי כיום זה לא מתקבל על הדעת, אבל בשנת 1916 הודיע סניף קופת החולים של פועלי יהודה (לימים שירותי בריאות כללית) כי הוא פותח מרפאה מיוחדת לפועלים תימנים, שהם כידוע אינם חזקים גופנית ויש להם תכונות גזעיות נוספות, כפי שמלמד מאמר שפורסם בביטאון הקופה".

בינואר 1996 חשף כתב 'מעריב' רוניאל פישר אירוע הידוע בשם "פרשת הדם הראשונה", בה דיווח על כך שתרומות הדם של העולים מאתיופיה מושמדות בחשאי באופן גורף על ידי בנק הדם של מגן דוד אדום, בטענה כי דמם של העולים עשויים להיות נשאי מחלות. המחאה הספונטאנית והרגשית רבת משתתפים של העולים מאתיופיה מיד עם פרסום הידיעה, הייתה עוצמתית ועוררה הדים ותגובות בעולם כולו, על דרך ההתנהלות של המערכות בישראל, בעוד בנק הדם ומערכת הבריאות התקשו להבין את השלכות המעשה וטענו לצדקת מעשיהם ודרכם.

רק לאחרונה אמר שר הפנים אלי ישי בסוגיית ילדי העובדים הזרים אמירה גזענית: "ילדי העובדים הזרים מביאים מחלות", עדות נוספת להשתרשות תיאוריות גזעניות ארכאיות בהקשר רפואי ולקושי לסלקן מתודעת הציבור עד היום.

"גם אם זה נעשה בתום לב, הכלי הפסיכולוגי מייצר הבדלים קבוצתיים על בסיס אתנו-מעמדי. כוחו של השיח הטיפולי בהקשרים הללו טמון בין השאר בשפה האינדיבידואליסטית שלו"

האם קיימת גזענות במערכת הבריאות היום?

"כשמשתמשים במושג גזענות צריך להוכיח גזע, כאן כולם מאותו גזע, אפילו הערבים והיהודים מאותו גזע, אז איך אפשר בכלל להשתמש במונח הזה?", שואלת פרופ' שורץ ומבהירה: "הגרמנים עשו את אשר עשו על רקע גזעי, האמריקאים מבדילים בין שחורים ללבנים על רקע גזע. בישראל קיימות קבוצות, עדות וחברות מגוונות, ועל רקעים אלה, יתכנו הפליות לרעה".

מהי ההפליה השכיחה כיום של פרט או קבוצה?

"אם מסתכלים על תרופות שבסל ועל אלה שלא, או על תרופות משלימות שעולות יותר, ניתן לומר

שקיימת הפלייה, כיוון שלמי שיש יכולת כלכלית יש סיכוי לקבל טיפול טוב יותר. בעולם, מחלות כמו איידס ומלריה שפוגעות באוכלוסיות מאוד גדולות ובאופן נרחב באזורים עניים של אפריקה ואסיה, נחקרות כל הזמן וגם מוצאים להן טיפולים, אך הטיפולים הללו לא מגיעים לאזורים אלו, כי לאוכלוסיות אלה אין את המשאבים הדרושים לרכוש את הקוקטיילים לטיפול. במקום זה, לעיתים החולים מקבלים תרופות שפג תוקפן והם ממשיכה לסבול ולמות ממחלות אלה".

האם שינויים בהבניות חברתיות משפיעות על המערכות?

"גם בימינו קטגוריות של גזע ואתניות מוטמעות בתיאוריה ובפרקטיקה של השיח הטיפולי", אומר ד"ר מזרחי, "למשל, הרבה מההנחות של הפסיכולוגיה לגבי תכונות של בני אדם, או תכונות של ילדים, במקרה של מערכת החינוך, הן בעצם הנחות שנגזרות ממודלים תרבותיים של התרבות המערבית, אשר ממלאת תפקיד בהבניית מודלים טיפוליים של "בריאות" ו"תקינות".

 

"לכן, כשמפעילים את הכלי הפסיכולוגי, גם אם זה נעשה בתום לב, הכלי הזה מייצר הבדלים קבוצתיים בין תלמידים על בסיס אתנו-מעמדי. לדוגמא, אחוז הילדים האתיופים בחינוך המיוחד נמצא בשיעור גבוה. מה מסביר את הנתון הזה? ביולוגיה? תרבות? כוחו של השיח הטיפולי בהקשרים הללו טמון בין השאר בשפה האינדיבידואליסטית שלו, בהתמקדות שלו בפרט וב"צורכי הפרט". השיח הזה זוכה ללגיטימציה ציבורית ומוסרית, מכיוון שהוא נתפס בציבור כמקור לעזרה ותמיכה. אולם בה העת הוא מייצר הבדלים קבוצתיים".

דוגמא נוספת שמביא ד"ר מזרחי: "בעבר הלא כל כך רחוק, כשנשים היו משוללות זכות בחירה, הדעה הרווחת בעולם הרפואה הייתה שיש הבדלים מהותיים, ביולוגים וקוגניטיביים, בין גברים ונשים. היום, בוודאי שנתקשה למצוא עמדות כאלה בקרב רופאים". עדות נוספת לכך שתיאוריות גזעניות ומפלות רבות הופרכו זה מכבר, אך הדרך לשינוי חברתי של ממש עוד ארוכה.

בחינת הסקירה ההיסטורית מעלה את הצד האפל והחולה של הרפואה. זו המשרתת את הפחד הפרימיטיבי של האנושות – הפחד מהשונה. זו שלמעשה מדברת באופן מכליל, בניגוד למדע, אך יחד עם זאת, עושה זאת תוך כדי ביסוס הטענות בכלים "מדעיים". עוד מגלה הסקירה כי ההתפתחות החברתית היא זו ששינתה את פני הרפואה ולא ההיפך. יותר מכל, היא שמה את מקצוע הרפואה ואת העוסקים בתחום בזווית אחרת, פרופורציונית – רפואה היא מקצוע סטטיסטי ולא אלוהי. הרופאים אינם אלוהים, או נציגי אלוהים עליי אדמות. רופאים הם אנשים וכמו כולם הם יכולים לטעות בתפיסותיהם, להיות מושפעים מדעות קדומות, מלחצים חברתיים וכלכליים, מצד מערכות ממשלתיות או מערכות פרטיות של בעלי אינטרסים. על כן חשוב שגם אנחנו, בבואנו לצרוך שירותי רפואה, נפעיל שיקול דעת וביקורתיות לנעשה בנו ובגופנו.

המאמר פורסם גם באתר "יומנו של תבוסתן" של יוסף אלגזי.

קבצים מצורפים

עמודים 16-18

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system