מאת: מורן פלד

איזה עבודות משיגים כשלא יודעים עברית?

החברות המפעילות את תוכנית ויסקונסין צריכות לדאוג לרווחיהן. האם זה יבוא על חשבונם של 650 עולי אתיופיה בתוכנית, המתמודדים עם קשיי שפה ומחסור בעבודות?

ערפל שעומד להתפוגג

כ- 650 מתוך 18,000 משתתפי תוכנית ויסקונסין (מהל"ב) הם יוצאי אתיופיה. לגבי מרביתם עדיין לא ברור היום, 3 חודשים מתחילת התוכנית, כיצד תשפיע התוכנית על חייהם. ככל שעובר הזמן הופכת שאלה זו להיות רלוונטית יותר ויותר, מאחר וארבע החברות המפעילות את התוכנית, מחויבות להוציא ממנה מספר מסוים של משתתפים, בזמן קצוב, על מנת להגיע לרווחיות. מהצד השני, לא ברור לאיזה משרות מתאימים עולים מבוגרים מאתיופיה, מרביתם מעל גיל ארבעים והאם יש כלל די משרות עבורם ועבור משתתפים אחרים.

מרכזי התעסוקה של תוכנית מהל"ב מופעלים בארבעה אזורים ברחבי הארץ (נצרת, חדרה, ירושלים ואשקלון) במטרה להשיב את המשתפים, כולם מקבלי הבטחת הכנסה, אל מעגל העבודה. המרכז בחדרה מכיל את המספר הגבוה ביותר של עולי אתיופיה, כ- 300 איש, באשקלון ושדרות מגיע מספרם לכ- 200 איש, בירושלים כ- 130 ובנצרת כ- 15 משתתפים.

גילם המתקדם יחסית של מרבית המשתתפים יוצאי אתיופיה (מעל גיל 40) מעיד על כך שלמרביתם יש ידע דל בשפה העברית מצב ההופך את השמתם של יוצאי אתיופיה למורכבת יותר. רווחיו של כל חברה המפעילה את המרכז מותנים בכך שתביא לצמצום המשתתפים בתוכנית ב- 30% תוך ארבעה חודשים וב- 35% תוך שבעה חודשים. כלומר, כדי להתחיל להרוויח על המפעיל לחסוך בגימלאותיהם של לפחות כ- 1,200 מתוך 3,500 המשתתפים בכל מרכז. על אף שיתוף הפעולה המלא עליו מצהירות החברות ביחס לעולי אתיופיה, הרי שהלחץ של החברות להוציא אנשים מהתוכנית מחד, והכשירות הנמוכה של העולים עלולה ליצור התנגשות בלתי נמנעת.

טיפול בעייתי בבעיית השפה

בעיית השפה של העולים מאתיופיה בתוכנית בולטת במספר צמתים. האחד הוא בעבודה עם מתכנן היעדים התעסוקתי, המנחה את המשתתפים באופן אישי במציאת עבודה. לשם כך גויסו בכל המרכזים עובדים עולי אתיופיה לתפקיד זה. צומת נוסף הוא בקורסים ובהכשרות המקצועיות שם זקוקים העולים לחומר בשפתם ולמדריך דובר אמהרית או טיגרית. הצומת השלישי והגורלי לא פחות הוא במפגש של העולים עם מקום העבודה.

תלונות של משתתפים בתוכנית באשקלון, מעלות תפקוד לקוי לכאורה של המרכז בעיר. "בכיתות יש לפעמים מצבים", מציינת רונית שמעוני (46) תושבת אשקלון, "שיושבים יוצאי אתיופיה ועולים מרוסיה שלא מבינים את השפה. בסדנה לפיתוח כישורי עבודה למשל 80% מהמשתתפים בקושי מדברים עברית, חלקם עולים מאתיופיה חלקם מחבר העמים. המורה מעבירה להם את שיטת מאסלו והם בוהים אחד בשני ולא מבינים מה רוצים מהם". מרים (שם בדוי), יוצאת אתיופיה המשתתפת בתוכנית, מצטרפת לדברי שמעוני ומספרת על תופעה בעייתית נוספת: "אנחנו הצעירים נדרשים לעזור למבוגרים לחפש עבודה. מושיבים אותנו עם המבוגרים כדי שנתרגם להם במקום שיעשה את זה בעל מקצוע מהמרכז. אנחנו מתרגמים להם גם מה שאומרים בסדנאות".

לטענת ליזי אלקבס, מנהלת תפעול מטעם חברת iws, המפעילה את המרכז באשקלון, נעשתה עבודת התייעלות לאור מספרם הגבוה של יוצאי אתיופיה המגיעים המשתתפים בתוכנית. "גויסו מתכנני יעדים דוברי השפות טיגרית ואמהרית", מציינת אלקבס, "בעזרתן אנו דואגים להסביר את הזכויות והחובות למשתתפים מהקהילה האתיופית. במקרים חריגים של קושי בשפה אנו נעזרים בנציג מרכז הקליטה 'בית קנדה' לטובת משתתפים אלו. במסגרת תוכניות ההכשרה מתקיימים קורסים המועברים ע"י צוות מדריכים מקצועי ומהימן המיועד לעולים החדשים. מדריכים אלו דוברים הן את השפה הרוסית והן את השפה האמהרית. ישנם קורסי אולפן ועברית תעסוקתית המותאמים למשתתפים".

בעקבות בעיות אלה ואחרות ארגנה שמעוני הפגנה מול עיריית אשקלון ביום חמישי ה- 3.11. על אף הנוכחות הדלה יחסית של משתתפים בהפגנה (כ- 40 איש) היא הצליחה ליצור לחץ על ראש עיריית אשקלון רוני מהצרי, לקיים דיון מיוחד על התוכנית באשקלון. "אני רוצה עבודה קבועה וקיוויתי שהתוכנית תמצא לי עבודה", אומרת שמעוני, "אבל ראיתי שכל התוכנית הזאת היא עבודה בעיניים כי אין מקומות עבודה".

מה שמדגישים דבריה של שמעוני הוא שעולי אתיופיה, יתכן אף באופן חריף יותר משאר המשתתפים בתוכנית, יועמדו בזמן הקרוב בפני לחץ שמטרתו למצוא להם מקום עבודה. העובדה ששוק העבודה באזורים השונים הוא רווי, בנוסף לקשיי השפה של העולים, עלולה להעמיד את מצבם של רבים מהם בסימן שאלה גדול ומאיים.