אנייה טקלה, מנחת סדנאות ומתנדבת של הוועד למלחמה באיידס
בתמונה: מתנדבי הוועד למלחמה באיידס
לאור התגובות שמעוררת המילה "איידס" בקרב מרביתנו, רבים ירימו גבה כשישמעו על בת קהילה העוסקת בנושא. "הגעתי לעבוד בוועד למלחמה באיידס בעקבות דנה, חברה שלי שמתנדבת בארגון", מספרת רחל ווסיהון, רכזת תמיכה באנשים החיים עם איידס, "דנה סיפרה לי על האפשרות לעסוק בעבודה משמעותית עבור הקהילה בוועד. שלחתי קורות חיים והשאר היסטוריה. ידעתי שזה תחום מורכב, אבל עבורי, האתגר היה לעסוק בכך, במיוחד כשזהו תחום שאפשר לרכוש בו ידע. אני רואה בעבודה שליחות".
ווסיהון מתגוררת בנתניה והיא בעלת תואר ראשון בסוציולוגיה וחינוך מיוחד מאוניברסיטת חיפה, המתמחה בעבודה עם נוער. לדבריה, העבודה עם אנשים החיים עם איידס היא דיסקרטית. "הדעות השליליות מושרשות ברמה כזו, שקשה לעבוד עם הנשאים, שפוחדים שמישהו יגלה שהם חיים עם איידס. העובדה שהקהילה האתיופית קטנה וכולם מכירים את כולם, הופכת את העבודה למלאת חששות מצד הנשאים, שמתקשים לסמוך ולשתף בנושא".
"לי עצמי היו חששות בגלל הסטיגמה", משתפת ווסיהון, נשואה ואם לשני ילדים, "לא הייתי בטוחה שאני רוצה להזדהות עם 'הדבר הזה', אבל בסוף החלטתי שכן. זה בהחלט לא תחום שמתאים לכולם".
"להפתעתי, כולם חושבים שאני עושה עבודה מאוד חשובה ומבורכת", היא אומרת, "אך רבים שואלים אותי אם אינני חוששת שיחשבו שגם אני נשאית איידס. אני לא מתביישת בעיסוק שלי, או מסתירה אותו. אם זה היה כך, איזה מסר הייתי מעבירה למטופלים? בושה היא אחד המכשולים בעבודה עם אנשים החיים עם איידס בקהילה ובחברה הישראלית בכלל. אני מאמינה שיש להתנהג לנשאים כפי שהמחלה מוגדרת ברפואה – מחלה כרונית. אי אפשר לדעת לפי המראה מי נשא ומי לא! HIV הוא וירוס שפוגע במערכת החיסון; מישהו יודע איך נראית מערכת חיסונית?".
יחד עם זאת, החלטנו שלא לפרסם את תמונתה במגזין. "אני לא רוצה לערער את האמון שיצרתי עם הנשאים או ליצור מצב שיחשוף אותם, למרות שהמטרה הפוכה – שיפנו אליי נשאים נוספים", היא מסבירה ומתארת את הקשיים: "המפגש הראשוני מלווה במחסום. המטופלים בודקים אותך, יש רתיעה ומתח, ולאט לאט, המחסום מוסר. הם בסך הכול רוצים שיקשיבו ויעזרו להם".
בארץ פועלים מרכזי איידס של משרד הבריאות. "כולנו רוצים בטובת המטופלים. אני באה לתת כלים נוספים ועוסקת בהעצמה אישית של הנשאים; שיצאו לעבוד, שידעו על זכויותיהם וחובותיהם, ושייקחו אחריות על חייהם ויתמודדו עם המחלה. עם טיפול תרופתי מתאים מצפים להם חיים ארוכים".
לדבריה, לא הכירה מישהו שחי עם איידס לפני שהצטרפה לוועד. "חוץ משמועות על 'ההוא' ו'ההיא'. סטטיסטית זה לא הגיוני. זו דוגמא לסטיגמה סביב המחלה. אחד הלבטים שמעסיקים אותי הוא איך אגיב במקרה שאפגוש אדם שאני מכירה? קודם כל, אני מחויבת לסודיות".
"חשוב לפרוץ את המחסום האישי, שכל אחד מהנשאים מתמודד איתו, ולייצור עבורם רשת חברתית תומכת ומקבלת. קשה לחיות עם נידוי חברתי", היא מסכמת ומבקשת: "חבקו את הנשאים, אל תפרו את זכויותיהם, תנו להם לחיות בכבוד, כמו כל בן-אנוש, כך שבמקום שאנשים ישקיעו אנרגיות בלהסתתר, הם יוכלו לתרום לחברה. ולנשאים – תפנו אליי, אני כאן בשבילכם!".
קבצים מצורפים
