דו"ח מבקר המדינה פורסם אמש (7.5.13) ובו מובעת ביקורת נוקבת על תכנית החומש לשילוב יוצאי אתיופיה. ביקורת זו איננה דבר חדש או מפתיע. עוד מאז 2011 כאשר הגשנו, האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה יחד עם גדי יברקן, יו"ר מטה המאבק לשוויון חברתי של עולי אתיופיה, עתירה לבג"ץ, ידענו והתרענו כי משרד הקליטה מפזר משאבים ניכרים, ללא כל פיקוח ובאופן בלתי אחראי.

בחודשים הקרובים אנו נעסוק בדיווחו של מבקר המדינה, ונמשיך לדרוש ולפעול למען בדק בית יסודי ומקיף ושנוי מדיניות בכל אחד ממשרדי הממשלה האמונים על חלקם בתכנית החומש.

שיתוף הפעולה של תושבי שכונת קריית משה ברחובות יחד עם האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה נשא פרי: בשעה טובה עיריית רחובות נענתה לדרישה לעצור הקמתו של קיוסק בסמוך למתנ"ס השכונתי.

להזכירכם, בדצמבר 2012 התייצבו מספר פעילים תושבי השכונה אל מול דחפורי העירייה ומנעו בגופם את הקמת הקיוסק בסמוך למתנ"ס, אשר בתחומיו מתקיימת פעילות לקידום נוער בסיכון. סמיכות הקיוסק לפעילות חינוכית זו, זוהתה מיד כאבן נגף להצלחת בני-הנוער, לכן פנו התושבים והפעילים לאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה בבקשה לסייע להפוך את החלטת העירייה על פיה.

לאחר מגעים מתמשכים עם גורמים שונים בעירייה, ביום ראשון האחרון (5.5.2013) התקבל מכתב, ובו נמסר כי העירייה החליטה סופית לגנוז את תכנית הקמת הקיוסק בסמוך למתנ"ס ולא להוציאה אל הפועל.

מקרה זה ממחיש יותר מכל, שכל אחד מאתנו יכול ליצור שינוי של ממש. תושבי קריית משה ברחובות פעלו נמרצות וסרבו לקבל את גזירת העירייה, עד שזו נכנעה.

ישר כוחכם!

השיטה: מוסד בתוך מוסד בתוך מוסד

במסגרת כפר הנוער הדתי לומדים מעל 600 תלמידים, שמחולקים בארבע מסגרות לימוד שונות:

·         "נחלת ישראל" הוא נתיב ישיבתי, שבו כל התלמידים הם בנים, וכפי שמעיד שמו, ישנו דגש על לימודי הקודש.

·         "בראשית", שהוא נתיב מדעי תורני והתלמידים בו מגיעים מאליטה מורמת מעם מיוחסת ומועדפת, מה שנקרא "בני טובים" של הציבור הדתי-לאומי.

·         נתיב מצוינות לתלמידים מברית המועצות לשעבר, "ליצי".

·         נתיב נוסף לתלמידים ממוצא אתיופי, "המקיף".

לחלוקה של ארבע מסגרות שונות על בסיס גזעני ו/או מעמדי יש משמעות רבה עבור החיים המשותפים שלנו כאן, כחברים בחברה בישראל. המשמעות כפי שמשתקפת גם בשמות ברורה: יש תלמידים שמגיע להם כל היחס החומרי והרוחני ויש תלמידים שלא. "המקיף", שמשמעותו בעברית הוא חומה, זוכה ליחס מיוחד שבו, לכאורה, נראה מציבים לתלמידיו חומה על חומה. לחומה הזו, אין שם, אך לה משמעות לחייהם של ילדים שקופים שלומדים במסגרת שקופה.

החומה שנבנית "למקיף בלי שם"

המורים בכפר כותבים כנגד ההתנהלות של מנהלת בית הספר, אך מרגישים שקולם נופל על אוזניים ערלות. לא רק זאת, הם מרגישים שהם "פיונים על לוח השחמט של המנהלת, גב' אתי צברי".  בהקשר לכך, כותבים שגב' צברי מתערבת לרעת התלמידים ממוצא אתיופי. למשל, כאשר מורה לאנגלית של נתיב המצוינות "ליצי" לא הגיעה לכיתה, הפתרון האוטומטי של גב' צברי היה איחוד שתי כיתות שונות "מהחומה בלי שם". כך שמורה אחת תנעים את זמנם של "תלמידי החומה" ואילו המורה השנייה תלמד את הכיתה המועדפת של "ליצי". במקרים הפוכים, בהם מורים של תלמידי החומה לא מגיעים, הם מורשים להסתובב חופשי חופשי, בין חומות הכליאה של המפקדת.

הפיונים מתריעים וגב' צברי ממשיכה בביצור החומה

בניגוד לשאר הנתיבים, "בנתיב ללא שם" אין חשיבה ואין תכנון מבחינת מבנה ותוכן. כך למשל מתריעים מורים מתוך המסגרת: שנה שבה תכנית הלימודים השתנתה ארבע פעמים, מחלקים ומאחדים כיתה, מוסיפים ומורידים שעות לימוד, מוסיפים תלמידים לכיתות ומורידים בחזרה. כל זאת, בלי שום תכנית ועל פי צורכי המערכת. המורים מתריעים כי בדרך שבה מנהלים את הנתיב האתיופי, התלמידים לא יוגשו לבגרות ואם יוגשו סיכויי הצלחתם תהיה נמוכה. "במקיף ללא שם", לוקחים שעות לימוד המגיעות לתלמידים. התוצאה היא, שלוש קבוצות למידה באנגלית: 4-5 יחידות, 3 יחידות, ויחידה 1, הפכו לשתי קבוצות של 3 יחידות ויחידה 1. כך, פוגעים הלכה למעשה בסיכויי הצלחתם של התלמידים- כך בדיוק בונים חומה.

יתומים במשרד של העו"ס

"במקיף ללא שם" יש שעות פרטניות שבהן מתקיימים מפגשים עם העו"ס- "3 שעות קפה עם העובדת סוציאלית"- לא הבנו מה זה, אבל אנחנו כן מבינים את משמעות השעות עבור הצלחת התלמידים בבגרויות. וכבר אמרו המורות, חזור ואמור, ש- "הן זקוקות לשעות הוראה, כדי להצליח בבגרויות".  אבל, במקום שעות לימוד שהתלמידים זקוקים להן כדי להצליח בבגרויות, יש 3 שעות עם העובדת הסוציאלית ו-10 שעות לימודי מכונאות. לא, אנחנו לא מדברים על כיתה טיפולית או כיתה מקצועית, מדובר בכיתה עיונית. מה הפלא שהתלמידים מרגישים ש"גם ככה אנחנו דפוקים."

בכפר יודעים לספר שבטקסים השונים שם, התלמידים של "המקיף ללא שם" אינם משתתפים בהם כמופיעים וכמציגים, אלא רק כצופים בהם. לא, הם לא בחרו להיות בעמדה זו, משום שלא פנו אליהם מעולם להופיע או להציג. בנוסף, הקבוצות המיוחסות זוכות לאירועי מוזיקה ותרבות גם מחוץ לכפר, אבל  "תלמידי החומה" לא מבינים כלום בתרבות- ובטח שלא בתרבות גבוהה.

פרסים למצטיינים

לשמות יש משמעות, אז

מצטייני "בראשית" קבלו ספרים איכותיים בהקדשה אישית.

מצטייני "ליצי" קבלו מחשבים ניידים.

מצטייני "המקיף ללא שם" קבלו ספלי קפה. שיהיה, הם יזדקקו לספל כשיהיו במשך "3 שעות קפה עם העובדת סוציאלית".

פרט קטן נוסף- בזמן שמעמד פרסי "המקיף ללא שם" היה עלוב וכלאחר יד, במעמד הפרסים של מסגרת  "ליצי" נערכה ארוחה לכבודם ולכבוד מוריהם והוריהם, כאשר המשרתים שלהם היו תלמידי "המקיף ללא שם". מכאן, המסר לילדים ברור: יש אדונים ויש משרתים.

תגובתה של צברי להתרעות המורים על היחס המפלה הייתה הפחדת מורים, סתימת פיות, התססה ושילוח מורים במורים, איום בפיטורין ו/או קיצוצים בשעות הוראה של מורים. בקיצור, מנהיגה "טרור בחדר המורים".

וכאן אנחנו שואלים- כיצד יש א/נשים במערכת הבירוקרטית של משרד החינוך ובמערכת הפוליטית, המגנים על אישה זו ובונים קומה בחומה שבנתה להם המנהלת צברי לילדים, שחטאם היחיד הוא שהם נולדו להורים ממוצא אתיופי? מתי המוסר והשכל הישר גוברים על שיקולים זרים של ייחוס לגורמים פוליטיים חזקים ככל שיהיו, מול עתיד ילדינו?!

שר החינוך הקודם, מר גדעון סער, קבע כי יש לפזר ולסגור את בתי הספר בהם יש רוב לתלמידים יוצאי אתיופיה. החלטה זו הנה כללית ומתעלמת ממקרים בהם יש הצלחות מרשימות. במקרים אלו, כדוגמת המקרה של בית-ספר רש"י בנתניה, סגירת בית-הספר ופיזור תלמידיו יגרמו עוול, שיתכן ויהיה בלתי הפיך.

מוזמנים לקרוא את הכתבה שפורסמה הבוקר באתר מעריב: http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/461/316.html?hp=54&cat=874&loc=67

טור אורח מאת: עדן רטה, רכזת פעילים חברתיים ברמלה.

אנו, הפעילים החברתיים בעיר רמלה, התחלנו את דרכנו המשותפת לפני כשנתיים כשעבדנו על הפקתו של כנס שהתקיים ב-14.7.11, שנועד לבחון את מידת האפקטיביות של תכנית החומש עבור בני הקהילה. בעקבות החוויה המשותפת והמשמעותית הבנו כי עלינו להמשיך יחד בעשייה הפנים-קהילתית והעירונית. כולנו בעלי משפחות, עובדים לפרנסתנו,  ובד בבד, לא מוותרים, ומשקיעים את מלוא המרץ לתרומה חברתית.

כחלק מפעילות הקבוצה עברנו סדרה של שישה מפגשים עם יועץ ארגוני, שסובסדו ע"י שתיל. הודות למפגשים אלו הוכשרנו בכלים אירגוניים: כישורי בניית תכנית עבודה, ניהול  פרויקטים, סדר ארגוני, הגדרת מטרות ויעדים לפעולה ועוד.

במוצאי פסח, יום שלישי (2/4/13), התכנסנו במסעדת אמדאוס שברמלה כדי לסכם עד כה את הפעילות. במהלך המפגש המשתתפים ציינו אבני דרך בפעילותם בתחומים שלהלן:

בתחום החינוך:

1. הפניית תלמידים לבתי ספר חזקים ויוקרתיים בעיר. שילוב הורים בוועדי הורים בבתי הספר.
2. יצירת מסגרות פורמאליות ובלתי-פורמאלית עבור ילדים ונערים.
3. הקמת קייטנת קיץ בעלות סמלית למשפחות קשות יום, ובשיתוף פעולה עם  פאקט ומתנ"ס טבג'ה ברמלה.

בקהילה: קיום אירועים קהילתיים במהלך השנה , לדוגמא: חג הסיגד, חנוכה, פורים, פסח, טקס הנספים וראש השנה.

צה"ל: צמצום תופעת הנפקדים והעריקים בקרב חיילים יוצאי אתיופיה ברמה היישובית ברמלה. הפעיל האחראי על הובלת תחום זה הוא ינעלם חנוך, ועיקר עבודתו היא פרונטאלית מול  החיילים וכן יצירת שיתופי פעולה עם רכזת "זינוק בעלייה" בעיר. כמו-כן, התלווה לסיור הורים למוזיאון השריון בלטרון, שהתקיים בחסות  מוקד הקליטה ובהובלת רכזת "זינוק בעלייה", וחשף את מהות ומשמעות תפקיד ההורים עבור ילדיהם וילדותיהם החיילים/ות. בנוסף, קיים מפגש עם אחראית תכנית שי"א בצה"ל.

בתחום הנוער: שילוב בני הנוער בתנועות הנוער השונות הקיימות ברמלה. קיום מפגש עם רכזת המחוז של תנועת הצופים, ובו היתה למידה מעמיקה על מהות התנועה ואופן השתלבות ילדים ונוער בני הקהילה בתנועה הפועלת בעיר.

בתחום מניעת אלימות במשפחה:  תחום זה אמון על מיגור תופעת האלימות במשפחה בקרב בני הקהילה.

1. התקיים מפגש עם השיטור הקהילתי בעיר שהעלה את נושא חשיבות ההתנדבות למשטרה. בעקבות המפגש הצטרפו מספר הורים יוצאי אתיופיה למעגל המתנדבים של השיטור הקהילתי.
2. התמודדות עם התופעה באופן פנים- קהילתי: היערכות לקיום יום העיון הארצי בנושא מניעת אלימות במשפחה ברמלה ולהוות הגורם המוביל.

 תודה לגדעון אמבייה משתי"ל שמלווה את הקבוצה מתחילת הדרך ולאגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה שבמסגרת המלגה שהעניקה לי, אני מרכזת את הקבוצה מזה כשנה.

יישר כוח לכל העוסקים במלאכה, שנותנים מזמנם וממרצם לשנות את פני המציאות.