נושאי הדיון:
א. תשלומי הורים מותר ואסור – חוזר חדש של המנכ"ל
ב. ביטול פיצול כיתות א'-ב' בהשתתפות שר החינוך
עיקרי הדברים:
שר החינוך, ח"כ שי פירון (יש עתיד), פתח ואמר שמדינת ישראל צריכה לשאוף להיות מדינת מופת בזה שהיא תשאף לשיווין, צדק וסולידריות, ושלמשרדו יש יעד מוסרי לשאוף לשיווין בין רמות האוכלוסייה השונות על ידי חיזוק החינוך הציבורי. זה יעשה בכמה דרכים, שהשר התחייב ליישמם עד שנת הלימודים תשע"ו:
א- תקצוב דיפרנציאלי, גם עבור תשלומי ההורים. הוא יהיה משמעותי ובכך יסייע באופן מובהק לאוכלוסיות המוחלשות. סוגיית תשלומי ההורים תרד באופן הדרגתי במהלך השנים הקרובות. זה יהיה תהליך מתמשך, לפי הכנסת ההורים, ויקרה במתווה שייקח 3-4 השנים הקרובות.
ב- הקטנת הכיתות ל-32 תלמידים בכיתה כבר משנת הלימודים הקרובה.
ג- שעות רוחב לכיתות א'- 10 שעות, ולכיתות ב'- 5 שעות. שעות אלה תינתנה לכיתות שנפתחו בשנים האחרונות, אך לא תינתנה לכיתות חדשות מהשנה. עבור כיתות קטנות פיזית תינתן הקטנה בהיקף השעות, על פי הוראה מותאמת.
ד- הרשויות המקומיות רשאיות להוסיף שעות רוחב בכיתות הלימוד.
ה- יתקיים דיאלוג רציף עם ארגוני ההורים על מנת להגיע להבנות והסכמות לגבי הסוגיות הנ"ל.
יושב ראש הועדה, ח"כ עמרם מצנע (התנועה), אמר שיש מורכבות של הנושא למרות שהכיוון נכון. צריך לעשות את הדברים בהדרגה, בהתאם לכל מקום במדינת ישראל כדי להימנע מטעויות.
ח"כ שלי יחימוביץ' (העבודה), אמרה שהיא מתנגדת לתקצוב הדיפרנציאלי כי חינוך הוא עניין אוניברסלי, זכות בסיסית, ולכן הוא צריך להיות בחינם, כזכות, וללא הצורך להביא תעודת עניות, כדי לקבל הנחה. לפיכך, חוזר המנכ"ל על תשלומי ההורים הוא מסוכן מאוד, כי הוא רק יגביר את הפערים החברתיים עוד יותר.
נקודה פרשנית: שר החינוך אמנם הצהיר שהוא ומשרדו שואפים למדינת מופת לצדק וסולידריות, אך בפועל הוא פועל הפוך. הוא נכנע ללחצים של הרשויות החזקות ומאפשר להן להוסיף שעות רוחב, ושהורים חזקים כלכלית ישלמו עבור החינוך של ילדיהם. כך גם רשתות חינוכיות, כמו מוסדות רשמיים שאינם מוכרים, למעשה מקבלים לגיטימציה להמשיך ולמיין תלמידים. כמו שח"כ שלי יחימוביץ' אמרה בעניין התקצוב הדיפרנציאלי שאמור היה לנחם אותנו, הוא למעשה אסון, כי חינוך אמור להיות זכות בסיסית, ואם הוא לא יהיה בחינם זה יעצים את הפערים בין בתי הספר. עם כל הכבוד לתקצוב הדיפרנציאלי, ילדים יוצאי אתיופיה הנחשבים לאחת האוכלוסיות המוחלשת בחברה הישראלית, לא צריכים להרגיש שהם צריכים להביא "תעודת עניות" כדי לקבל הנחה בתשלומי ההורים ולזכות בחינוך.
לא בכדי אמרו כי בעל המאה הוא בעל הדעה: מי שיש לו "גב" כלכלי חזק, יזכה בחינוך טוב ואיכותי. השאלה היא מה אנחנו, ההורים לילדים יוצאי אתיופיה, יכולים לעשות בעניין זה?
אחת הדרכים הנוספות חוץ מעבודת הכנסת ושינוי מדיניות הוא לעודד הורים להיכנס לוועדי ההורים. יש משמעות למרחבים שבהם אנחנו נוכחים. אתה נוכח משמע אתה קיים, ואי אפשר להתעלם מימך! לכן צריך לעודד את הקהילה להיות נוכחים במרחבים השונים. ולחייב את המדינה לייצוג של יוצאי אתיופיה במשרדים השונים.
כתבה: חנה לגסה אלעזר
קידום ושנוי מדיניות
