תיקונים קוסמטיים

15 ביולי 2013
גליון מספר 30

דני אדמסו

כבר מספר שנים מתנהל שיח בין "אנשי רוח" וההתקדמות מוגבלת. הדיון סובב מהי הדרך: שילוב או הפרדה (אינטגרציה או סגרגציה) בכל הקשור לתלמידים יוצאי אתיופיה. במקום זה נדרש קמצוץ של מחשבה, בכדי להבין שהבדלנות הגיאוגרפית היא זו שהביאה את המצוקה, שמשפיעה על כל תחומי החיים של העולים. זאת בעוד מלכתחילה המדינה עצמה יצרה ועדיין יוצרת תנאי דיור בדלניים לעולים מאתיופיה. אותה בדלנות שבני הקהילה לא בחרו, והיא נכפית עליהם מאונס. נכון להיום, המציאות הבית ספרית הנפרדת, דוגמת בית הספר "הדרים-בוגלה" בקריית משה ברחובות (שנחשב להצלחה) ובית הספר "נר-עציון" בפתח תקווה (שמשול לכישלון) , היא תולדה של סגרגציה גיאוגרפית ולא של יישום אידיאולוגיה של העולים. הרי מלכתחילה מענקי הסיוע לדיור תקפים רק לשכונות "סלמס" בערים חלשות. בשכונות אלו, בתי הספר אינם טובים, כך גם טיב המורים, הרי הם תוצר של אותה שיטה.

בתי ספר שהם מקור גאווה לקהילה מעידים כי השקעה כלכלית ומסירות חינוכית-ערכית של הנהלת בית הספר וההורים, הן המתכון להצלחה. כל טענה אחרת, ממנה מצטייר כי הצלחת בית ספר קשורה בכך שמרבית התלמידים הם יוצאי אתיופיה, ולכן יש להחיל מדיניות סגרגטיבית, או להפך, בתי ספר חלשים, כי רוב התלמידים אתיופים ולכן צריך אינטגרציה מלאכותית, מטעה ומסוכנת. לפני שנתפתה לפרשנות של מושגים גבוהים כמו סגרגציה ואינטגרציה, חשוב לזכור שמדובר בילדים ובהורים שאינם רוצים שיכתיבו להם מה טוב ומה רע ל"אתיופים", כאילו היינו גוש אחד. גם כך, מדובר בחיים מורכבים של אנשים שהמערכת שכחה וההזדמנויות המשחרות לפתחם מוגבלות מלכתחילה.

בסופו של דבר, התשובה איננה חד משמעית: אינטגרציה או סגרגציה, ותלויה ביציקת תוכן ממשי לשילוב יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. בראש ובראשונה משרד החינוך נדרש להכשרה נאותה של מורים המסוגלים לחנך כיתה הטרוגנית או הומוגנית. בעיית היסוד נטועה בכך כאשר 50% ויותר מתלמידיו של מורה הם ממוצא אתיופי, קווקזי, או רוסי, והוא אינו יודע דבר על העולם התרבותי, החברתי והכלכלי ממנו הם באים, זו מגבלה של המערכת. כאשר משרד החינוך לא טורח להכניס בספרי הלימוד, לא של היסטוריה ולא של האזרחות, דמויות וסיפורים בעלי "צבע" מהם מורכבת חניכי ישראל זו אטימות וחינוך שמבקש להציג ילדים מסוימים כשקופים.

מערכות השלטון זקוקות שוב ושוב לתזכורת מהי אחריותן ומהו יעודן. ואולי תזכורת זו תעורר גם את ארגוני החברה האזרחית, המנסים לפתור כשל מערכתי-שיטתי על ידי תיקונים קוסמטיים, בדמות פרויקט זה או אחר. יחד, עלינו לפעול לשינוי מדיניות אי-שוויונית בחינוך, שתוביל לשינוי המצב הקיים.

קבצים מצורפים

p. 17

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים