באופן אישי – שיחה עם הרב שלום שרון

15 ביולי 2013
גליון מספר 30

לילך גביש

שיחה עם הרב שלום שרון היא חוויה מהנה ומלמדת. שרון, שהצליח לשבור את כל הסטריאוטיפים, משמש כרב בית כנסת אשכנזי בעירו קריית גת. הוא בן 34, דוקטורנט שעבודתו עוסקת בקשר בין מנהגי יהדות אתיופיה ומנהגים בעולם היהודי הקדום באוניברסיטת בר אילן, שם הוא משמש כמרצה. בין עיסוקיו הוא מרצה גם בחו"ל.

"הייתי סגן רועה צאן", הוא מספר על ילדותו באזור הטיגרה באתיופיה. בגיל שמונה נפרד מהוריו והגיע ארצה יחד עם דודו ב-1982, לאחר מסע בן שנתיים. בצה"ל שירת כקצין קליטת עלייה בחיל חינוך וחזר לישיבה "הר עציון", שם הוסמך כרב שכונתי. היום הוא מחתן זוגות צעירים. הוא עצמו נשוי ואב לשלושה.

"בישיבה היה קשה מאוד", הוא משתף, "זו ישיבה אליטיסטית פלורליסטית, בסוף כולם יוצאים רופאים, שחקנים ועורכי דין. להגיע לישיבה הזו בתור אתיופי, הפער לא היה פשוט. היה מי שתיאר את זה נהדר ואני מזדהה איתו: 'אני הצלחתי בחיים בגלל שאני מינוס אחד מהצבר, שהוא פלוס אחד ממני, הבנתי שבשביל להצליח אני חייב לרוץ כפול'. זה בדיוק מה שהרגשתי, פתאום עולם חדש לגמרי. יחד עם זאת, אף פעם לא האשמתי אחרים כהוא זה. הראייה שלי היא שגם המתנגדים לי, רוצים בטובתי.

"ככל שהתעמקתי בעולם הדתי, ראיתי גם שההערכה שלי לעולם ממנו באתי הלכה וגברה. זה הוביל אותי לדרך שבא אוכל להביא את העבר לתוך המציאות ההלכתית שפגשתי בישראל".

"אני ננס שרוכב על גבם של ענקים", הוא מצהיר תוך שהוא מתייחס לאמירתו של ניוטון, "הענקים הם אבות אבותינו, של בני הקהילה. אני יכול לראות גם את החיובי בעולם הרבני ויחד עם זאת, לא לשכוח את הדברים הנפלאים שהקהילה האתיופית הביאה לכאן. מהנקודה הזו אני מנסה לשמור על ייחודה של הקהילה על כל המשתמע מכך ולפעמים זה לא עולה בקנה אחד עם היהדות הרבנית. אני רואה את השונה והשווה בין שני העולמות, מתוך רצון ליצור אינטגרציה".

"בחברה הישראלית, אדם שלוקח דברים באופן אישי, יש לו בעיה קשה מאוד. מי שחושב שיש לאנשים משהו אישי נגדו, יתקשה להצליח. החברה איננה גזעית. היא שטחית ופחדנית. הפחד שיש לחברה הישראלית מנצח את האהבה שיש לה לקהילה האתיופית ולדעתי זה מה שמבלבל את הנוער האתיופי. הפחד מראה על חולשתה של החברה הקולט ולא על חולשתו של הנקלט".

קבצים מצורפים

p. 19

One Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים