באופן אישי – שיחה עם חבר הכנסת שלמה מולה

15 ביולי 2013
גליון מספר 30

שרה עלמו

"השאיפה שלי היא להיות שר החינוך", משתף חבר כנסת שלמה מולה מסיעת קדימה, "בחיים, כדי להגיע להצלחה כלכלית, חברתית ואישית, המפתח הוא חינוך. מערכת החינוך בישראל צריכה לעבור רפורמה, מרמת הפרט ועד רמת הקבוצות, מהגיל הרך ועד לאוניברסיטאות. כשאני מדבר על החברה הישראלית, אני כמובן מתייחס גם למצב העדה, אם רוצים קליטה טובה הדרך היא חינוך".

הוא עלה ארצה בשנת 1984, לאחר שעשה את הדרך מסודן בגיל 16 בדרך לירושלים. "בשנותיי הראשונות למדתי בחיפה בבית הספר הריאלי בחיפה ובשירות הצבאי שירתתי כקצין", הוא מספר. בגיל 24 מונה לתפקיד מנהל מרכז קליטה.

"התחלתי את דרכי בסוכנות היהודית ולאט לאט טיפסתי לתפקידי מפתח. הייתי מנהל אגף, מפקח ולבסוף חבר הנהלה בסוכנות היהודית ובפדרציה היהודית העולמית".

"בהשכלתי אני משפטן ועובד סוציאלי. כל אחד צריך להוכיח את ההצלחה שלו ואחר כך לעזור לאחרים. לאורך השנים הייתי פעיל ציבור והייתי מעורב בתהליך הקליטה", הוא משתף על תפקידיו הציבוריים שסללו את דרכו גם לעולם הפוליטי: "הכרתי את ציפי לבני, כשהייתה שרת הקליטה והיא הזמינה אותי להצטרף למפלגת קדימה. אילו ציפי היתה מתמנה לראשות הממשלה, הייתי מתמנה לשר".

לדבריו, אין מקום למפלגה אתיופית בישראל, אך הוא מאמין כי חשוב ליצור מכנה משותף בין חברי הכנסת האתיופים. "בנושאים מסוימים אני וחבר הכנסת בהיינה משתפים פעולה, למרות מחלוקות מסוימות בינינו. בנושאי כלכלה וחברה יש לנו שיתופי פעולה, אך קיימת בינינו תהום בסוגיית הדת. אני נגד הדת הרבנית".

"קליטה טובה היא אחריותה של המדינה", הוא אומר, "אף אחד לא עושה טובות בתחום הזה. יש לנו הרבה מה לתת ואין לנו מה לפחד", הוא מצהיר. "אני בעד שינוי מתוך המערכת. כחבר כנסת או שר, היכולת שלך ליצור שינוי גדולה יותר". דבריו של מולה מתייחסים לניסיונות הכושלים ליצור שינוי דרך הפגנות. תוכנית החומש לקליטת יוצאי אתיופיה בישראל, שנוצרה כתוצאה של הפגנת ענק, כמעט בוטלה כליל. זו הפכה להפרת האמון האחרונה בשרשרת האכזבות שחוותה הקהילה האתיופית ממשלות ישראל.

קבצים מצורפים

p. 21

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים