באופן אישי – שיחה עם בליינש זבדיה

15 ביולי 2013
גליון מספר 30

לילך גביש

"אנחנו הכתובת הרשמית של מדינת ישראל בארצות הברית. אנחנו מקדמים את הכלכלה, הטכנולוגיה והתרבות הישראליים", אומרת בליינש זבדיה, סגנית הקונסול הכללי במדינת טקסס. "דרך עבודתנו ניתן לראות את ישראל שמעבר לקונפליקט הישראלי-ערבי. כשמצפים לדיפלומט ישראלי ורואים את בליינש מגיעה, אנשים מתלהבים ואומרים 'או! זה דבר נפלא'".

היא מתגוררת ביוסטון יחד עם בעלה ובתה. היא החלה את מסעה המקצועי לפני 14 שנה, אך לדבריה, הדרך לא הייתה קלה. "למדתי יחסים בינלאומיים ולימודי אפריקה, ותואר שני בלימודי אפריקה באוניברסיטה העברית. אחרי הלימודים התחלתי לחשוב על העתיד ומה מאתגר אותי. הקליטה במשרד לא הייתה קלה. בכל זאת, אני ילידת אתיופיה ולא גדלתי בארץ, המשפחה שלי דתית ולא הלכתי לצבא. הייתי צריכה להתמודד מול אנשים שכן עברו אתגרים כאלה. הייתי האתיופית הראשונה במשרד. זה אתגר, דרך לפתוח את הדלתות בפני אחרים מהקהילה. אמרתי לעצמי 'אם אחרים עשו את זה, למה לא אני?'. כשהתקבלתי הייתי המומה. זה מראה שאם עושים מאמץ ויש רצון, אפשר להגיע רחוק".

באתיופיה היא חיה חיי כפר מאושרים. "כולם הכירו את כולם. הקהילה הייתה נהדרת". את לימודי התיכון עשתה באדיס אבבה. אחיה יוסף היה מראשוני הקהילה שהגיעו ארצה והתחנכו בכפר בתיה. "כשחזר, הוא היה מורה שלי, אבל החינוך התחיל מהבית. לאבא היה חלום שהילדים שלו ילמדו ויכירו את היהדות. היינו שמונה אחים ואחיות, ואבא ואימא השקיעו בנו. התחנכתי שאם אני רוצה להצליח, אני צריכה לעבוד קשה".

ב- 1984,בגיל 17, עלתה ארצה לבדה. "מיד אחרי האולפן הלכתי לאוניברסיטה", היא מספרת, "הקבוצה שלי הייתה הראשונה שעשתה מכינה והשיגה מלגות. כסטודנטית, עבדתי מאוד קשה, בשלוש-ארבע עבודות. ניקיתי בתים, שמרתי, כל מה שהיה אפשרי. ככה סיימתי את הלימודים. עכשיו הרבה יותר קל, לא כמו בתקופה שלנו, אך גם להם יש אתגרים. צריך להשתמש בכל הזדמנות. הדור השני יכול להצליח מאוד. אנחנו, חברי הקהילה המשכילים צריכים להיות המובילים של עצמנו ושל העדה. הפתרון הוא חינוך, חינוך, חינוך".

קבצים מצורפים

p. 28

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים