ריכוז יתר בחינוך הממלכתי-דתי – גזרה משמים?

15 ביולי 2013
גליון מספר 29

במסמך "מדיניות הפיזור של עולי אתיופיה וקליטתם במערכת החינוך" (מרכז המחקר והמידע שבכנסת, 2001), מובא הסבר להפנייתם של התלמידים שמקהילת יוצאי אתיופיה לחינוך הממלכתי-דתי: "כ-33% מהתלמידים יוצאי אתיופיה לומדים בחינוך הממלכתי, וכ-66% לומדים בחינוך הממלכתי-דתי. הדבר נובע מהחלטת הנהלת בתי הדין כי משפחה העוברת גיור חייבת לשלוח את ילדיה לבתי ספר דתיים ולעתים קרובות אף בגלל רצון המשפחה". בתשס"ח היו 56.3% מתלמידי הקהילה בחינוך הממלכתי-דתי והם עדיין מהווים את מרבית התלמידים, ובגילאי היסודי – 59.2% מהתלמידים למדו בחינוך הממלכתי-דתי. אלא שמרבית התלמידים הנמנים עם הקהילה הם ילידי ישראל – 55.5%, ובקרב גילאי בית הספר היסודי – 61.8%. לכן ניתן להטיל ספק בהסבר להפניה המרובה לחינוך הממלכתי-דתי. להלן גרפים המתארים את התפלגות התלמידים לפי סוג החינוך ולפי ארץ הלידה (ראה קובץ מצורף)

תלמידים מהקהילה זוכים לגילויי עוינות, בעיקר במסגרות החינוך הממלכתי-דתי. בפתח-תקווה הורים מתנגדים לשילובם של תלמידים מהקהילה, בטענה כי אין פיזור שוויוני שלהם בעיר, ועיקר הנטל נופל על בתי הספר הממלכתיים דתיים. טענה זו, לבד מהיותה גזענית, אינה משוללת כל יסוד. למשל בבית הספר "נר-עציון" שיעור יוצאי אתיופיה הוא כ-98%. אלא שהדבר אינו מחויב המציאות ועליו להיות מותנה ברצונם של אותם התלמידים והוריהם.

עריכת הנתונים וניתוחם: טל האס, מנהל יחידת המחקר מקור הנתונים: גף קל"ע, משרד החינוך

קבצים מצורפים

עמ' 3-4

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים