חיפוש
Close this search box.

באופן אישי – שיחה עם ליג'אלם אדנה

"אני רוצה לראות את הקהילה משולבת בכל המקומות; באוניברסיטאות, בכנסת ובכל העמדות האפשריות, וזה רק עניין של זמן. לאט לאט גם זה יקרה", אומר ליג'אלם אדנה, מדריך בתנועת בני עקיבא בסניף עולים של יוצאי אתיופיה, בקרית משה ברחובות. בינתיים, אדנה מגשים את חזונו הלכה למעשה, ופועל לחקיקה במטה תנועת הנוער, שתוביל לשילוב טוב יותר של בני הקהילה.

לאחרונה הגיש הצעת חוק, לאחר שזיהה צורך במתן הכוונה למדריכי העולים בתנועה: "ראיתי שקשה למדריכים, ואין להם כלים הדרושים להדרכה. ההזנחה הזאת הפריעה לי. לאחר התייעצות עם חברים ועם הקומונארית, החלטתי לפנות לוועדת בני עקיבא. החתמתי אנשים כדי שההצעה תעלה לדיון והצגתי אותה". ההצעה התקבלה וכיום המדריכים מקבלים הכשרה להדרכת אוכלוסיות עולים.

אדנה בן ה-18 נולד בכפר גטר ועלה לארץ בגיל חמש בשנת 1995. הוא עולה לכיתה י"ב בישיבת שעלבים ליד לטרון, במגמת חקלאות. אדנה מתמקד בלימודי כוורות, ומתנסה בעבודה עם דבורים המייצרות דבש. "אני אוהב חקלאות. ההורים שלי עסקו בזה באתיופיה. היו לנו כוורות ושדות גדולים, גידלנו בעיקר חיטה". לדבריו, באתיופיה מקצוע הכוורות היה שונה: "תלו סלים גדולים על העצים ולא היו חליפות שמגינות מעקיצות כמו בארץ. גנבים, שבאו לגנוב דבש נעקצו בדרך", הוא מצחקק ומוסיף: "ההורים שלי שמחים שאני עוסק בזה. יש להם נחת שאני לומד בישיבה טובה. כל ההורים רוצים שהילדים שלהם ילמדו".

תנועת בני עקיבא תופסת חלק מרכזי בחייו ובחיי משפחתו: "הצטרפתי לתנועה בכיתה ד', בעקבות אחותי שהייתה מדריכה בתנועה. התנועה היא מסגרת חיובית ומאוד משמעותית עבורנו. כשעליתי לכיתה י' גם אני נהייתי למדריך של קבוצת חניכים". בימים אלו הוא עסוק בפעילויות החופש הגדול: "אנחנו משתדלים למלא את הזמן לחניכים, שהם יעסקו בפעילות מועילה במקום לשבת מול הטלוויזיה. המטרה שלי כמדריך היא שהם ירגישו שיש להם מסגרת ותמיכה. הרחוב מושך כשאין מה לעשות. ללא התנועה, שמהווה מסגרת, הסכנה של ההידרדרות גדלה".

"יש אצלנו בעיית זהות", הוא אומר על הנוער האתיופי, "הנוער לא מבין לאן הוא שייך. מצד אחד, החברה הישראלית לא תמיד מקבלת אותנו בידיים פתוחות, ומצד שני הנוער לא מתחבר למסורת של ההורים. נער שרואה את אביו ממלמל תפילות באמהרית, לא מבין זאת ולא מתחבר. לדעתי, תנועת נוער כמו בני עקיבא היא הפתרון, כי זאת תנועה עם הרבה בני נוער מהקהילה. החניך מרגיש שייך לסניף וקרוב אל המדריכים שאוהבים אותו ואכפת להם ממנו. הוא מרגיש "בבית" ולא תלוש, אז אין חשש שיימשך לרחוב. כשאין את המסגרת הזו, קל מאוד להידרדר, ואני רואה את זה בשכונה שלי. יש בעיה של עבריינות ואלימות אצל הנוער האתיופי, אבל לא רק אצלם. הנוער באופן כללי מאוד אלים. יש ילדים שהולכים ברחובות עם סכינים, לפעמים מפחיד ללכת לבית הספר. אין כבוד למורים, זורקים עליהם כיסאות. הבעיה היא בחינוך ובערכים. צריך להתחבר לערכים של התורה שלנו ושל היהדות. זה יגרום לשינוי בכל, גם בצורה שבה נדבר. בתור אדם מאמין, אני לא מרשה לעצמי לעשות הכל. אני מכבד את הוריי ומשתדל לכבד את עצמי ואת הזולת", הוא מסכם.

קבצים מצורפים

עמ' 7

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system