חסות לא ברורה

15 ביולי 2013
גליון מספר 29

עם תקציב של 600 שקל לשנה לילד ממשרד הקליטה, במקרה הטוב זוכים ילדי מרכזי הקליטה לתוכניות לימוד והעשרה מכספי תורמים. עוד סיפור של בלבול מערכתי

לילך גביש. צלמת: מיכל לוקסמבורג

כיום מפעילה הסוכנות היהודית 21 מרכזי קליטה המאכלסים את בני הקהילה בלבד, מתוך 34 מרכזי עולים ברחבי הארץ. אלפים עברו במרכזי הקליטה וכיום שוהים בהם כ- 2500 ילדים ובני נוער, ועדיין אין הסכמה מהם המענים שיש לתת להם בתחום החינוך. מביקורים במרכזי קליטה ושיחות עם מנהלים, רכזי תרבות, מורים, מדריכים ומתנדבים, ניכר שמערכי החינוך הפורמאלי והבלתי פורמאלי לילדים ונוער עולה, עדיין עסוקים בניסוי ותהייה, ומולידים תוכניות לעת מצוא. מה שמאפשר לכל אחד מהעושים במלאכת הקליטה להתנער מאחריות ולגלגלה לגורמים אחרים.

"אני לא ראיתי שבתי הספר מציעים תוכניות מתאימות לקליטת תלמידים", אומרת דבורה גיני-מלכי, מנהלת אגף חינוך, חברה ותרבות של הסוכנות היהודית, "בכיתות הקלט לומדים עברית וזהו. לדוגמא, ילד בכיתה ד' לומד בכיתת קלט, אחרי 8 חודשים עובר לכיתה רגילה ואז נוצרת בעיה. החומרים הנלמדים היום נורא קשים, ובקלט לימדו אותו רק עברית. איך הוא יכול להצליח במעבר? כדי להשלים את הפער צריך את המורים הכי טובים בבתי הספר הטובים ביותר. בדרך כלל בכיתות הקלט מלמדים המורים החדשים והחלשים".

הילדים מגיעים לארץ ועד כשבועיים משובצים על ידי משרד החינוך בכיתות באזור מרכז הקליטה, לא אחת בישובים מרוחקים מהמרכז. מעדויות בשטח, גם לאחר שנים של מעבר ליישובי הקבע, ישנם ילדים שאינם מבינים את הנקרא או את החומר הלימודי. לדברי חנוך צמיר, המשנה למנכ"ל במשרד הקליטה, מדובר במקרים בודדים. גיני-מלכי, האחראית על פיתוח תוכניות משלימות במרכזי הקליטה, מתארת מציאות שונה: "כשהגעתי לתפקיד לפני שלוש שנים, היינו אגף חברה ותרבות, שהפעיל חוגים ופעילויות, זה המנדט שלנו, והתחלנו לשמוע ריקושטים מדיור הקבע. מנהלי בתי ספר צעקו עלינו שילדים לא יודעים לקרוא ולכתוב. אני לא משרד החינוך, אין לי מורים, חומרי לימוד. כלום. לפני שנתיים לקחנו החלטה אסטרטגית לפתוח בתי ספר במרכזי הקליטה, ועשינו הסבה ענקית. לא הייתה ברירה, יש בעיה אמיתית של משרד החינוך להתמודד עם העלייה הזו", היא מאשימה. יחד עם זאת, קיים פער מהותי בין המדיניות המוצהרת לבין המצב בשטח (ראה מקרה חרוב במסגרת המצורפת).

"שלב זיהוי הצרכים ובניית מענים אפקטיביים אינם פשוטים", אומרת גיני-מלכי שעובדת עם הקהילה כ-20 שנה, "את חושבת שהצלחת למצוא מענה ואז יש נפילה. בקרב הגורמים המטפלים יש הסכמה על הצורך בצמצום פערים לימודיים, אבל אין קונצנזוס מהם המענים. בחינוך המערבי האופנה היא ריבוי אינטליגנציות, שילד יעשה אמנות, ספורט ופעילויות, אבל זה לא מה שהילדים האלה צריכים. צריך לשבת וללמד אותם, זה גם מה שהילדים רוצים. במערכת החינוך אני שומעת דברים אחרים. יכול להיות שמערכת החינוך מתקשה בנושא של לימוד".

"מדיניות האכלוס והקליטה של יוצאי אתיופיה מאוד בעייתית", אומר גיני-מלכי, "הקליטה בפריפריה מקשה מאוד. יש שלושה מרכזי לימוד בצפת ושלושה בבאר שבע. זו גזרה על הילדים. כש- 1000 ילדים צריכים להיקלט בישוב כמו צפת, שיש בו 15,000 ילדים סך הכל, הם מוסעים עשרות קילומטרים בכל כיוון, כדי ללמוד בבתי ספר דתיים. יש ילדים שמחכים 20 דקות בבוקר הצפתי הקר לאוטובוס כדי ללמוד בקצרין, או ילד שלא ראה אוטובוס מימיו, נוסע כל בוקר מבית אלפא למגדל העמק. זו כבר נקודה בעייתית".

את מיקומי המרכזים בוחר משרד הקליטה והסוכנות היהודית מנהלת אותם. לדברי צמיר ממשרד הקליטה אין בעיה עם אכלוס העולים בפריפריה, וכי קיימת חשיבות למענים הניתנים ביישוב. צמיר מסכים כי "השמת ילדים בבתי ספר מרוחקים ממרכזי הקליטה אינה תקינה", אך תולה זאת בהליך הגיור: "הילדים צריכים להיות במערכת חינוך ממלכתי-דתי ולא תמיד יש בתי ספר מתחת ליד, המציאות היא קשה, אבל אנחנו לא יכולים לשנות את הדרישה", הוא אומר ומוסיף: "מי שאחראי על שיבוץ העולים בבתי הספר הוא משרד החינוך. אני מעריך שיש מאמץ לשבץ אותם בבתי ספר מתאימים".

במרכזי הקליטה מתקיים מערך חינוך בלתי פורמאלי המתוקצב מכספי משרד הקליטה בסך של 50 שקל לילד בחודש, 600 שקל בשנה ומכספי תרומות. עדות נוספת לתהליך הפרטת החינוך בישראל. "בעקבות החלטת משרד הקליטה לא להעביר כסף לתוכניות חינוכיות ב- 2008, כל התוכניות שבנויות על רציונל של צמצום פערים ממומנות מכספי תרומות", אומרת גיני-מלכי, "אי אפשר לעשות הרבה עם התקציב ממשרד הקליטה".

"יש משאבים רבים לקליטת יוצאי אתיופיה, אך מעולם לא נבנתה תוכנית מערכתית לקליטה", אומר משה באטה, מנהל אגף עולי אתיופיה בסוכנות היהודית, "יהדות העולם תורמת, אך כל פעם שצצה בעיה ממציאים דברים חדשים. בחינוך קמו ארגונים דוגמת מרכז ההיגוי, הפרויקט הלאומי ופידל. כל פעם שוכחים שהקמנו משהו ואף אחד לא יודע אם הרגל הזאת מתפקדת או לא. כשיש עוד רגל, אני צריך להחיות את הרגל שלי", הוא אומר ומוסיף: "לא אני מחליט מי צריך לקחת את האחריות הזאת. זה לא המנדט של הסוכנות היהודית".

וכך, במרכזי הקליטה תוכניות לימוד נפתחות ונסגרות בהתאם למציאות התקציבית המשתנה. לדוגמא, לאחר מלחמת לבנון, במרכזי הקליטה בצפון מופעל פרויקט 'היום שאחרי' שכולל תוכניות לגיל הרך ולתלמידים. במרכזים מסוימים מופעלת תוכנית מצופים, למצוינות וצמצום פערים, לתלמידי כיתות א'-י"ב. בחודש מרץ האחרון נסגרו שמונה תוכניות בגלל בעיית תקציב, וכעת התוכנית פועלת בעשרה מרכזי קליטה. לצמיר לא ידוע על צמצומים בתוכניות חינוך במרכזי הקליטה. לדבריו: "600 שקל לנפש בשנה זה סכום גבוה. אנחנו והסוכנות מייצרים תשובות על פי הצרכים בכל מרכז קליטה. זה לא במקום מערכת החינוך, אלא תוספת. חשוב לנו שתהיה השלמה אמיתית בין החינוך הפורמאלי ללא פורמאלי, ושאלו לא תהיינה מערכות שעובדות בפני עצמן".

תגובת עמיהוד בהט, ראש אגף קליטת עלייה במשרד החינוך ממחישה את עמימות האחריות לחינוך ילדי העולים: "לא חל קיצוץ בתקציב החינוך בבתי הספר, אלא שיטת התקצוב השתנתה. השעות גלומות בתוך תקן בית הספר, ובית הספר צריך לנווט אותם", הוא אומר ומוסיף: "כיתות ילדי מרכזי הקליטה מתפקדות יפה מאוד ונמצאות במעקב. הילדים באים מפערים גדולים ולעיתים ללא רקע אורייני, ולכן מתקשים להשתלב, אך לא ניתן לומר זאת באופן גורף". כי שוב, איש אינו ממש אחראי.

מי נגד מי?

שני מקרים שהתרחשו לאחרונה בקרב ילדי מרכזי הקליטה מעידים על מערכות חינוך וקליטה שאת מחיר ההזנחה וחוסר התיאום ביניהן, משלמים הילדים.

מקרה חרוב: "האתיופים היו עושים הפגנה"

"ראינו שכשעובדים מאהבה זה מצליח", אומרת דבורה גיני-מלכי, מנהלת אגף חינוך, חברה ותרבות בסוכנות היהודית. אך משיחה עם מדריכים ומתנדבים הפועלים מזה כשנה במרכז הקליטה חרוב בבאר שבע, התמונה רחוקה מכך. במרכזפועלות שתי רכזות תרבות, האמונות על פעילות ילדי המרכז. להלן כמה מהתלונות שהגיעו ל"קו האופק": "חוסר הכבוד של רכזותהתרבות לקהילה מדהים", מספרת מדריכה במרכז, "הן צועקות ומשתמשות באלימותמילולית כלפי התלמידים, שחלקם אינם מבינים עברית", ומוסיפה: "מעולם לא קיבלתי תוכנית לימודים מסודרת. לאלחצי שנה, חודש או שבוע". מדריכה אחרת, שעבדה במרכז יום בשבוע, מוסיפה: "קיבלתי קבוצה והתחלתי לעבוד. לא היה שם איש מהאחראים. יכולתי לעשות דברים לא חינוכיים ואיש לא היה יודע. ממש בלגאן. ילדים בחוץ, תוכניות מתנגשות. אחרי ארבעה חודשים אחת הרכזות ראתה אותי ושאלה בשוק 'מה, את עובדת פה? חשבתי שעזבת'.

"יום אחד שוחחתיעם הרכזות על כך שכשהאולפן מסתיים אין למבוגרים מה לעשות, והן אמרו 'אנחנו עושיםאיתם יותר מידי, באתיופיה הם לא עשו שום דבר'" מעידה מתנדבת, "יצאתי בתחושה שאני לא רוצה להישאר במקום הזה".

הדברים הופנו במכתב לאורן אקרמן, מנהל פעילות הקליטה בדרום, שהודה לפונים והסביר כי "חלקמהדבריםהיו טעונישיפורולחלקאחרקיבלתיהסברמניחאתהדעתובעיקרנובעמפעריתפיסהונימוקיםאחריםשלאהיוידועיםלך". הפונים הועברו מתפקידם. אלו שנשארו במרכז מדווחים כי המצב לא השתנה. בתגובה טען אקרמן: "התלונה נבדקה, ולמעט נושאים קטנוניים, לא נמצא בה אמת. האתיופים מיד היו עושים הפגנה נגד המרכז. את מוזמנת לביקור". תגובת גיני-מלכי: "אני מסיירת הרבה יחסית, אך ידוע לי מה עושים כשאיש מטה מגיע. לפעמים אני עושה ביקורי פתע. לא הגיעו אלי תלונות". משה באטה, מנהל אגף עולי אתיופיה בסוכנות, אף הוא לא שמע על המקרה. לאחר בדיקה ראשונית מסר: "לא מצאתי אף עולה מתלונן. כשאשמע תלונות מעולים, אטפל".

מקרה מבשרת ציון: "החלש מחפש את החלש"

שמונה מילדי המרכז חוו התעללות מינית קבוצתית מצד ילדים ותיקים בבית הספר בו למדו. חשיפת ההתעללות לקחה זמן רב. איש מהצוות החינוכי שפועל בקרב הילדים ואף לא המגשר בבית הספר זיהו את סממני המצוקה. רק לאחר שמחנכת הכיתה חזרה מחופשת לידה, התגלה המקרה. במשרד החינוך הוקמה ועדה, שבהמלצתה הילדים הועברו לאחר יום העצמאות לשני בתי ספר אחרים, ובסיום השנה בית הספר נסגר.

"לבית הספר יש עבר רע של גזענות והתנהגות לא הולמת כלפי העולים", מספרת מירי אהרונוב, ראש צוות החינוך במרכז הקליטה, "היחס הרע הובא בעבר לידיעת גורמים בסוכנות ובמשרד הקליטה, אפילו שלמה מולא היה מעורב. ידעו שהמצב חריף". ליאור עמית, מנהל מרכז הקליטה מוסיף: "היו ניסיונות לעשות בירור ומנהל בית הספר הוחלף, אך למרות זאת המצב לא השתנה".

הילדים שזוהו כמי שחוו הטרדה קיבלו טיפול קבוצתי, אך עדיין מתגלים ילדים נוספים שטרם זוהו, וקיבלו רק הדרכה בנושא מיניות. אחד הילדים שהוטרד, נתפס מטריד מינית. הצוות החינוכי והעובדות הסוציאליות ניסו לשכנע את הוריו להפנותו לטיפול פסיכולוגי, אך הם עומדים בסירובם. אהרונוב מדווחת כי לאחרונה קיימת פריחה של הטרדות מיניות במרכז הקליטה: "חלק נובע מסקרנות ולא הכל מצריך טיפול, אך נדרשת לנו עזרה מפקידת הסעד של מבשרת, שנותנת שירות מינימאלי למרכז הקליטה". גוף נוסף שנדרש להתערב בקליטת העלייה, למרות ששהות העולים בישוב היא זמנית.

"משרד החינוך צריך להקפיד לא לשבץ את הילדים בבתי ספר חלשים", מסכם ליאור את המקרה, "כשהאוכלוסייה חלשה, החלש מחפש את החלש. עלינו לסמוך על בתי הספר, כמו שאנחנו עושים עם הילדים הפרטיים שלנו". ובכל זאת יש לזכור כי מדובר בעולים חדשים, חסרי ידע בסיסי מהם זכויותיהם.

קבצים מצורפים

עמ' 14-15

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים