באופן אישי – שיחה עם אילנה ימצה

15 ביולי 2013
גליון מספר 29

אליה מהרט

אילנה ימצה יודעת שבשביל להצליח, צריך לעבוד. היא בת ה- 16 וחצי, בת למשפחה בת שבע נפשות, שעולה לכיתה י"א בבית הספר אורט עפולה ועסוקה במגוון פעילויות. נוסף ללימודים, היא מתנדבת ומפתחת את עצמה במסגרות שונות. אחת מהן היא תנועת הצופים, בה היא חברה בלהקת "צופים בשבא נע" של צופי שב"א. במסגרת השבט היא גם מדריכה חניכות בכיתה ה'.

"יש לנו פעילות פעמיים בשבוע, אנחנו מעבירים לחניכים ערכים כמו כבוד הדדי והתמצאות בשטח", היא מספרת ומוסיפה בגאווה: "בצופים לא ישנים באכסניה, אנחנו ישנים בשטח". במסגרת הלהקה נפגשים בני נוער מהקהילה ומעלים מופעי שירה ומשחק. הלהקה מופיעה בכל רחבי הארץ. פעילות שלדבריה תורמת לה רבות: "לפני כן הייתי ילדה ביישנית מאוד ועכשיו יש לי בטחון עצמי גבוה יותר. אני נפגשת עם הרבה אנשים ולומדת להתמודד עם מצבים שבעבר לא נקלעתי אליהם. זו חוויה טובה.

"המופע שאנחנו מעלים, הוא גשר בין התרבות הישראלית לתרבות האתיופית והוא משקף את היופי שקיים בנו לחברה הישראלית", היא משתפת, "בסוף המופע תמיד אנחנו מקבלים תגובות חיוביות. יש התעניינות בקהילה ורצון ללמוד על התרבות שלנו".

ימצה היא תלמידה טובה שמשקיעה בלימודים לבגרות מלאה."חשוב לי להצליח בלימודים", היא אומרת ומספרת שהיא משתתפת בתוכנית עתידים, לחיזוק השפה האנגלית וידיעותיה במתמטיקה. לדבריה: "אני רוצה שכל ההזדמנויות תהיינה פתוחות בפניי ולכן אין לי בעיה להשקיע בלימודים מעבר לשעות בבית הספר".

היא משתתפת גם בתוכנית יוניסטרים, מסגרת שמכשירה יזמים צעירים שבמקביל תורמים לקהילה. "זה פרויקט יזמים צעירים", היא מסבירה, "יש בזה צד עסקי וצד חברתי של תרומה לקהילה. הקבוצה מפתחת שני מוצרים, אחד מהם זה לול תינוקות שזז אוטומטית בעוצמות שונות, במקום שמבוגר יעשה זאת. זרקנו כל מיני רעיונות ולאט לאט התקדמנו", היא משתפת בתהליך ואומרת שזו מסגרת בה משתתפים גם ילדים שאינם בני הקהילה. בתחום החברתי, היא וחבריה זכו בפרסעל פעילות התנדבותית בקרב ילדים, הענקת משלוחי מנות בפורים ועזרה לנזקקים בפסח.

"נולדתי בישראל ואני רואה את עצמי ישראלית לכל דבר", היא מדגישה, "אני לא מרגישה הבדל וחושבת שטוב שיש מסגרות משותפות, הרי אנחנו לא אמורים להיות בנפרד, אלא ביחד. בחופש היתה לנו בצופים פעילות של כל השבטים בצפון, והיה כיף", יחד עם זאת היא רואה חשיבות בשימור התרבות האתיופית: "השפה, המנהגים והאוכל הם התרבות של הורינו והשורשים שלנו. אסור לנו לוותר עליהם. בהמשך נוכל להעביר את המסורת גם לילדינו ונכדנו.

לדבריה, היא עדיין לא יודעת מה תעשה כשתגדל. "ההורים מאוד תומכים בי", היא אומרת ומסכמת: "לדעתי, צריך לכבד את מה שחשוב להורים ואת מה שהם אומרים, אבל חשוב גם שההורים יתנו לילדים שלהם להתנסות בדברים חדשים ולרכוש ידע שיכול לקדם אותם".

קבצים מצורפים

עמ' 25

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים