רבים מבקרים את תופעת ריבוי הארגונים שלכאורה קיימים בקרב קהילת יוצאי אתיופיה. האם מדובר בביקורת עניינית או שמא ברכילות זולה שנועדה לשרת אינטרסים אחרים?
דני אדמסו
בשנה האחרונה, נשמעים קולות רבים המבקרים את הארגונים החברתיים בכלל ואת הארגונים של יוצאי אתיופיה בפרט. ההשמצות נשמעות מכל עבר. עיקר הטענות הן על כמות הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה ועל קצב התרבותם. ממשרדי הממשלה נשמעים אלה הטוענים שאינם יודעים מי הם נציגי הקהילה שעמם צריך לעבוד. אף מתוך הארגונים החברתיים, אלה שאינם מנוהלים על ידי בני הקהילה, החלו נשמעים אותם קולות. ומנגד, בני הקהילה טוענים שאינם יודעים למי לפנות בכדי לקבל שרות. על פניו, הטענות מוצדקות ומצריכות בירור מעמיק. בעוד אני מבין את האזרחים שדורשים שירות נגיש, אינני מבין את טענתם של הארגונים ושל נציגי הממשלה, בייחוד כשהם אלו שגרמו לאינפלציה הארגונית לכאורה.
משרדי הממשלה "טובלים ושרץ בידם". מצד אחד הם תרמו ותורמים להקמת הארגונים, לרבות באמצעות תמיכה כלכלית והפרטת שירותים, ומצד שני הם מלינים על התרבות ארגוני החברה האזרחית בקרב הקהילה. להזכירם, הארגונים החברתיים, בכללם אלה של יוצאי אתיופיה, צמחו לאחר שהמדינה הפריטה שירותים למכביר, עד שלא נותר לאזרח הפשוט אלא להתארגן כעמותה. לאחרונה, גם ארגוני החברה האזרחית שאינם מהקהילה הצטרפו לביקורת. ברוב הביקורות אין תוכן אמיתי, אלא השמצה של האחד ופרגון לאחר וחוזר חלילה. בני הקהילה, אלה העובדים בארגונים אלו ואחרים, הפכו לדוברים במשחק "הפרד ומשול" של פקידי הממסד. בו בעת, מוסט עוד תקציב, שנועד במקורו עבור הקהילה, אל פרויקט בעל לובי חזק יותר. לעיתים קורה גם שהכסף מוחזר למשרד האוצר.
את עיקר הביקורת אני מייחד למבקרים מבני הקהילה המציגים עמדה שטחית. אלה שממשיכים להקשיב למילים ולא למסר. לפני שמטיחים האשמות וכדי שהטענות ימצאו אוזן קשבת, מחובתנו לענות על מספר שאלות בסיסיות, אחרת אנו פועלים כחומר ביד היוצר. שאלות אלה כוללות: מי הם הארגונים הבוחרים לרשום במטרותיהם ובהצהרותיהם את קהילת יוצאי אתיופיה ולאיזה תכלית? מי באמת מעניק שירות לקהילה? לאן מופנות התרומות המגויסות בשמה הטוב (לגיוס כספים) של הקהילה? ולמי זה טוב שיהיו פחות ארגונים של יוצאי אתיופיה?
את הטענות הנשמעות נגד הארגונים הפועלים למען קהילת יוצאי אתיופיה ניתן להפריך, באמצעות מחקר אותו מקיים יואל בלבצ'ן, מהמרכז הישראלי לחקר המגזר השלישי באוניברסיטת בן-גוריון. המחקר מציג את הסיבות להקמתם ולהתפתחותם של ארגונים בקהילה ואת אופי פעילותם. "עד תחילת 2007 נרשמו בישראל 268 ארגוני מגזר שלישי של יוצאי אתיופיה בישראל או ארגונים שמטרתם העיקרית היא טיפול בבני העדה. כאשר בוחנים את מספר הארגונים ביחס לאוכלוסיה עולה כי מספר הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה מועט. מספר הארגונים הפעילים הקשורים לאוכלוסיה האתיופית עמד על 1.6 ל-1,000 נפש, כאשר באוכלוסיה הכללית היו 3.6 ארגונים פעילים לכל 1,000 נפש", כותב בלבצ'ן ומוסיף כי מתוך ארגונים אלו, רק כ- 17 הם ארגונים ארציים (הפועלים ביותר משתי רשויות), ומתוכם עוד פחות פועלים ביותר מארבע ערים. הרוב המכריע הן עמותות והתארגנויות מקומיות שנועדו לטפל בבעיה מקומית ולעיתים חד-פעמית, כגון בניית בית-כנסת, מועדון שכונתי וכיוצא בזה. עניין זה יש בו להצביע על כך שאף חסרים ארגונים הפועלים לשינוי ממשי במצב הקהילה, כאלה שבכוחם לדרוש מהמדינה לשנות את כיווני פעילותה לשם קליטה מטיבה.
אינני מנסה לומר שלא קיימים אי-סדרים וויכוחים פנים קהילתיים בין הארגונים שלנו. יש כאלו והם רבים. אבל לתפיסתי, אלו הם דיונים שבכוחם להנחות אותנו בהתמודדות עם האתגרים המשמעותיים שעומדים מולנו. בתוך כך, מוטלת עלינו החובה למקד את חיצי הביקורת באיכות הפעילות, ולא בכמות הארגונים, וכן בתכנים, ולא באדם זה או אחר.
אני מבקר את המבקרים, לא על עצם הביקורת, אלא על השטחיות והרדידות. ריבוי הארגונים איננה בעיה בפני עצמה, ההפך הוא הנכון. התרבותם מעידה על הצלחתנו כקהילה להתארגן ולדרוש את זכויותינו, וטוב שכך. כפי שמעיד המחקר של בלבצ'ן: "מגמה נוספת שעולה ממסד הנתונים היא שהתארגנויות של הקהילה האתיופית מאופיינת בנהירה אל המרכז, הן הגיאוגראפי והן המרכז הפוליטי". לכן, בואו לא נשתף פעולה עם אלו המנסים לדחוק את רגלינו אל מחוץ לאותו מרכז. בואו לא ניתן יד לגופים שמבקשים בדרך של השמצה, לשמור ולהבטיח את מעמדם כצינור היחידי אל הפילנתרופיה שמיועדת עבור האוכלוסייה שלנו. בואו לא ניפול לתהליך קואופטציוני של ממסד המבקש שקט תעשייתי מביקורת חברתית, באופן הפוטר אותו מחובתו.
רצוי שנבקר את עצמנו באופן חד, ברור וחריף. עלינו להישמר מפני הפיכת הארגונים שהקמנו בשם הקהילה למקור שעיקר תכליתו לספק פרנסה עבורנו ועבור קרובי משפחתנו; עלינו מוטלת החובה לממש את שהצהרנו והבטחנו. אמנם, הכוונות של כולנו מלאות ברצון טוב, אבל כדאי גם שנזכור שחוץ מאלוהים, ישנם אנשים נוספים, קבוצות וארגונים שמסתכלים עלינו, ובעיקר קהילה שמצפה שנפעל.
נתונים ראשונים ממחקרו של יואל בלבצ'ן ניתן למצוא באתר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה: https://iaej.co.ilsite/content.asp?pageid=764
קבצים מצורפים
