אמנם קיימים גורמים רבים הנותנים מענים לנוער בסיכון שמקהילת יוצאי אתיופיה, אך אין בכך לצמצם משמעותית את שיעור הפשיעה בקרבם. מהם הגורמים לתופעה?
משה שטה
שלומי (שם בדוי) משרת כיום כמפקד כיתת טירונים בצה"ל. בכיתה י' הוא נטש את ספסל הלימודים. עד גיוסו לצבא, הוא עבד בעבודות מזדמנות ומצבו התדרדר. "צוות המורים בבית הספר נתנו לי להבין שממני לא יצא שום דבר", הוא מספר, " ימים רבים נעדרתי מספסל הלימודים והציונים שלי היו נמוכים. ניסיתי להשתפר, אבל כל הזמן העירו לי על כישלונותיי. לא העריכו שיפורים קטנים שביצעתי כל תקופה, בהליך הדרגתי, בסופו של דבר נשרתי מבית הספר ופניתי לאפיקים אחרים; פניתי לעולם הפשע והגעתי עד כדי מחשבות של אובדנות. לא מצאתי עניין בחיים שלי. אבל, יום אחד החלטתי לתפוס את עצמי בידיים ולעשות מעשה, הרבה הודות לעידוד ולעזרה שהגיש לי אחי הגדול. כל הארגונים שפניתי אליהם לא הוציאו אותי מהמצב שהייתי בו. אני חייב לאחי את החיים שלי".
ככל שהנתונים נוגעים לרישום הפלילי בקרב נוער שמקרב יוצאי אתיופיה, הנתונים אינם מעודדים; נתוני הרישום של תיקים פליליים בקרב נוער הנמנה מקהילה מראים כי שיעורם גבוה משמעותית בהשוואה לכלל הנוער ואף בהשוואה לקבוצות העולים האחרות. לשם התמודדות עם מצב זה, קמו בכל רחבי הארץ תכניות למכביר, שמקורן בגורמים שונים. חלקן של אותן תכניות כוללות מענים עבור בני נוער בסיכון שמקרב הקהילה בתוך סל של פעילות שנועדה עבור האוכלוסייה הכוללת או כלל אוכלוסיית העולים, חלקן האחר (הקטן יותר) נועד רק עבור בני נוער שמהקהילה.
בכל הנוגע למעורבותה של המשטרה, שביסודה אמונה על אכיפת החוק, נמצא על-ידה גם צורך במתן מענה שבתחום המניעה; המשטרה, מלבד היותה אוכפת חוק, פועלת בקהילה באמצעות אגף קהילה ומשמר אזרחי (אק"מ), לצמצום רמת הפשיעה. בימים אלה מתגבשת באק"מ תוכנית פעולה שתנחה את פעולותיהם של השוטרים הקהילתיים ביישובים העתירים באוכלוסיית יוצאי אתיופיה. האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה מיפתה את המענים שעשויים לסייע בבלימת הפשיעה בקרב הקהילה, בהסתמך על נתוני רשויות אכיפת החוק ופעילותה בנושא.
בשירות הקהילה?
לא אחת, הנתונים אותם מציגה המשטרה מצביעים על ירידה במעורבות נוער הנמנה עם יוצאי אתיופיה בפלילים, האומנם? בחינת המעורבות בפלילים נעשית על-ידי המשטרה באמצעות בחינת מספר התיקים שנפתחו באותם שנים. וכאן המקום לציין סיבה אחת מני רבות לבעייתיות שיש בנתונים שמציגה המשטרה. אירועים בהם מעורבים גורמי ביטחון כמו ההתנתקות מחבל עזה ב-2005 ולמלחמה שהתחוללה בצפון ב-2006, הינם מקור להקצאת כוחות משטרה לפעילות שאינה מן השגרה. כך שבאותה עת הייתה פחות אכיפה בערים ועל כן גם פחות רישום של תיקים פליליים. לכך יש להוסיף את העובדה כי נתוני המשטרה נוגעים רק לאותם נערים שנולדו באתיופיה, ואין בהם לכלול את ילדי ישראל – דור שני להזנחה ולקיפוח.
לדברי גורמים במשטרת ישראל, בהתמודדות אק"מ עם נוער בסיכון מקרב הקהילה, הפעילות נועדה לקרב בין הצדדים, לצמצום תפישת המשטרה כגורם מאיים ומעל לכל להביא לצמצום שיעור הפשיעה. ברקע ניצבות תופעות הרווחות בקרב נוער עולה, כמו שוטטות, אלימות ואי-ידיעת החוק. בהיעדר תכנית ארצית, המענים עבור אוכלוסיית העולים מקורם ביוזמות מקומיות של המרחב או תחנות שיטור ביישובים השונים. אמנם, במשטרה פועלים להצבת תחנות שיטור קהילתי בשכונות בהן יש ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה, אך לעת זו אין מדיניות אחידה בכל הקשור לפעילותן.
שפה משותפת
דוגמה לאותה יוזמה היא הצבתם של קצין ושני מש"קים בנקודת משטרה בשכונת קריית משה שברחובות, בה יש ריכוז גבוה של בני הקהילה. על רמת פשיעה בשכונה מספר פקד שמשון קבדה, קצין נקודת השיטור הקהילתי בשכונה: "עד לפני שנכנסתי לפעילות בשכונה, לפני שנתיים, שיעור מקרי הפשיעה והאלימות היה גבוה בהרבה. התופעות כללו אלימות בקרב בני נוער, זנות, שתיית אלכוהול, צריכת סמים, מקרים של ונדליזם וגם מקרים של תקיפת אנשי המשטרה ועובדי ציבור קרו לא פעם".
"הודות למעורבותו של פקד קבדה בשכונה, שופר משמעותית הקשר של המשטרה עם אזרחי השכונה", אומר פקד אליהו קקוב, קצין נוער במרחב שפלה, "לפני כן, מערכת היחסים בין בני הנוער לבין המשטרה הייתה רווית מתח והסתכמה רק בתחום אכיפת החוק".
ביניים: מניעה או אכיפה?
משיחה עם צעירים יוצאי אתיופיה, לא פעם עולה כי ילדים בני עשר בורחים ברגע שהם רואים שוטרים. התנהגות מעוררת חשד, שמקורה בפחד. מנגד ניצבים קשייהם של השוטרים הבאים במגע עמם. חלק מהשוטרים עמם נפגשנו,הביעו את הקושי בעבודה עם הקהילה, זאת בהיעדר הבנה בסיסית את אופן העבודה עם אוכלוסייה זו; רבים מהם חשים שאין בידם כלים בבואם לתת מענה לעניינים הנוגעים לבני הקהילה וכי בפעילותם חסרים נהלים ומודלים ברורים של פעולה.
בהתייחסו לפעילות המשטרה עם נערים עולים, מש"ק מאזור הצפון מספר: "המש"קים נדרשים לבצע פעולות אכיפה, פעילות שבאה על חשבון יוזמות שבתחום המניעה בקרב נערים עולים. לדעתי המש"ק חייב לעסוק אך ורק בפעילות מניעה ולהשאיר את פעילות האכיפה לשוטרי הסיור". לדברי רפאל דגה, המש"ק הממונה שבשכונת חפציבה שבנתניה, עבודה מטיבה עם תושבי השכונה הביאה לירידה ברמת הפשיעה בקרב בני הנוער, שאף החלו מגלים עניין בהתנדבות במשמר האזרחי. מנגד, ניתן למצוא יישובים בהם פעילות המש"קים אינה כוללת מהלכים מניעתיים לצמצום הפשיעה בקרב הנוער, פעילות שעשויה לקרב בין המשטרה לנוער. במצב זה, ביישובים רבים עדיין חשים הנערים שמקהילת יוצאי אתיופיה כי הם נרדפים על ידי המשטרה וכי היחס כלפיהם הוא גזעני במהותו. פעמים רבות בני הנוער וגורמים העובדים עימם חשים שמתבצעים מעצרים ללא סיבה מוצדקת. תחושה אשר משרישה שנאה כלפי השוטרים.
מענים משתנים
נקיטת צעדים לשיפור היחסים בין משטרת ישראל ובין בני נוער יוצאי אתיופיה מחייבת בניית תכנית הסברה סדורה לשוטרים בנוגע למאפיינים התרבותיים של הקהילה ולאופן העבודה עם נוער יוצא אתיופיה. בנוסף, יש מקום לפתח מודל עבודה של שוטרים קהילתיים עם בני נוער מהקהילה, במסגרתו לעודד את גיוסם ואת גיוס הוריהם למשמר האזרחי. ניכר כי מעורבות הקהילה בכל הקשור לפעילות המשטרה עשויה לסייע בצמצום הפשיעה.
המענים עבור בני נוער בסיכון עשויים להשתנות משכונה לשכונה. בנוסף, ישנה חשיבות רבה באיגום משאבים בין הגורמים השונים המעניקים מענים לבני נוער יוצאי אתיופיה. לפי שעה, המציאות מלמדת שעל אף ריבוי הפעילות בקרב בני נוער מהקהילה, הדרך להורדת רמת הפשיעה עוד רצופת קשיים והתוצאות רחוקות מלהשביע רצון.
קבצים מצורפים
