חיפוש
Close this search box.

הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה?

"הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה" התחיל בקול תרועה כפרויקט הוליסטי למען הקהילה והיה אמור להיות ממומן בתקציב עתק. בחלוף ארבע שנות פעילות, מה קורה בפרויקט ובעיקר בתחום הסיוע הלימודי?

איילת פישביין

צלם: אבי מספין

ערב הקמתו, "הפרויקט הלאומי של עולי אתיופיה" עורר תקוות גדולות בקרב בני הקהילה. היום,ארבע שנים אחרי שהוקם וחמש שנים לפני התקופה בה הוא צפוי להסתיים, יש הישגים בהם הפרויקט מתהדר, אך יש מי שמאוכזב, ואף יש גם מי שמציע לפרקאותו. בין המבקרים הבולטים נמצאים ח"כ שלמה מולה (קדימה) ושולה מולא, אז מנכ"לית אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה והיום יו"ר האגודה ומחנכת בבית ספר בירושלים, אשר מעלה ביקורת על הפרויקט מזווית של רכזת עולים בית-ספרית במאמר דעה בסיום כתבה זו. השניים היו בין מובילי הפרויקט, יחד עם ד"ר נגסט מנגשה, היום מנכ"לית הפרויקט ובתיה איוב, אז רכזת ארגונים יוצאי אתיופיה בשתי"ל, המתגוררת כיום בארצות הברית.

הרעיונות הגרנדיוזיים ירדולטמיון

הרעיון להקמת הפרויקט היה של הסוכנות היהודית, שהציעה ליצור גוף משותף לממשלת ישראל, לפדרציות היהודיות ולנציגי הקהילה, במטרה לייצר רצף טיפולי בקהילה משלב טרום העלייה לארץ ועד לשלב יישובי הקבע. בתחילה הוסכם על כך שהתקציב יגיע משני מקורות: 50 מיליון דולרבשנה מהמדינה ו-50 מיליון דולר נוספים מתרומות. ההחלטה הייתה שלא להתחיל את הפרויקט ללא תקציב משותף,אך בסופו של דבר הפרויקט התחיל לפעול עם תקציב של שני מיליון דולר בלבד. על כך אומר שלמה מולה: "הרעיונות הגרנדיוזיים ירדו לטמיון. יצרנו מיני-פרויקט-לאומי, הממומן באופן מינימאלי עלידי השותפים".

הפרויקט מפעיל שלוש תוכניות מרכזיות בקרב הקהילה: סיוע לימודי והכנה לבגרויות, הפעלת מרכזי נוער ותוכנית מנהיגות קהילתית המיועדת למבוגרים. ההחלטה של הפרויקט להתמקד בגילאי 13-18, נתקבלה בעקבות מיפוי צרכים על ידי מכון ברוקדייל. הסיוע הלימודי כולל תגבור לימודי בקבוצות קטנות של שישה תלמידים בקבוצה, וכן הזנה, ליווי רגשי וחברתי, ופעילויות העשרה. עלות סיוע לימודי לתלמיד בודד,כולל הזנה, היא כ- 1200דולר לשנה ולדברי ראשי הפרויקט נהנים ממנו כ- 6500 תלמידים. הסיוע מתבצע על ידי קבלנים של שירותי חינוך בעלי ניסיון פדגוגי מוכח. בין הזכיינים: אורט ישראל, החברה למתנ"סים, מכון ברנקו וייס ועמותת גדעון המפעילה תגבור לימודי בשני בתי ספר בחדרה. פעילויות מרכזיות של תוכנית זו הן תגבור של ארבע שעות שבועיות באנגלית ובמתמטיקה לתלמידי כיתות ז' עד י"ב לאחר שעות הלימודים. כמו כן הפרויקט מפעיל תכניות קיימות של משרד החינוך, דוגמת תוכנית "עתידים" למצוינות, שלדברי ראשי הפרויקט העלתה את מספר התלמידים יוצאי אתיופיה המשתתפים בפרויקט מ- 30 ל-800בשלוששנים.

הרשויות מתנערות מאחריות

בראיון שהתקיים טרם כניסתו למשרת ח"כ, מתריע שלמה מולה כי: "הפרויקט סטה לחלוטין מהחזון שהביא להקמתו ואני חושב שצריך לפרקו. הסיבה המרכזית היא בריחה תקציבית. הפרויקט מממן פעילות במקום המדינה.טיפול בנוער נושר,יום חינוך ארוך, הזנה, תכניות תגבור לבגרות, עובדים סוציאליים וכדומה, הם שירותים שהמדינה מחויבת לתת לתלמידים ממשפחות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, מציאות הרווחת בקרב הקהילה. היום,כשאתה בא לדבר על הנושאים האלה, אין עם מי לדבר. הפרויקט הפך לעלה תאנה, כולם מפנים אותך אליו. אם בעבר יכולנו לפנות למנכ"ל משרד הרווחה ולבקש ממנו להוסיף תקן של עובדת סוציאלית למועדונית, היום מפנים אותך לפרויקט הלאומי.משרד החינוך מימן תוכניות תגבור לבגרות עוד לפני קום הפרויקט. לדוגמא, ידוע לי על מקומות שהוציאו תלמידים ממרתון בגרות של משרד החינוך למרתון של הפרויקט הלאומי. מה יקרה כשהפרויקט ייפסק? התחזית שלי שחורה.כבר היום בגלל הבריחה התקציבית, הרשויות מתנערות מאחריות והקהילה עצמה לא יודעת למי לפנות".

אמיר טואבה, מנהל תפעול של הפרויקט הלאומי, מודע לבריחה התקציבית. לדבריו, כדי למנוע זאת, הוחלט להתמקד בפעילות לגילאי 13-18 ולאחר שעות הלימודים. "על מנת שלא תהיה בריחה תקציבית, אנחנו לא באים במקום המערכות, אבל עדיין ישנם מקומות שבגלל שהפרויקט הלאומי קיים, המערכות לא מטפלות בבעיות".מנגד טוען מולה: "הממשלה משקיעה בגילאים האלה תקציבי עתק. הפרויקט היה צריך להתמקד בתחומים בהם אין לממשלה מענה, כמו תחום התעסוקה. חינוך יוצאי אתיופיה מתוקצב בהרבה כסף. גם במשרדי הממשלה האחרים יש תקציב ענק לכל עולה ועולה, אבל לצערי, רוב התוכניות אינן טובות. בפרויקט הלאומי השימוש במשאבים אינו נכון. אחת ממטרות הפרויקט הייתה לבדוק את התכניות ולמיין אותן: האם הן מוצלחות או לא. זה לאנעשה. כעת,הפרויקט עצמו מפעיל תכניות חינוכיות באמצעות מכרזים שניתנים לקבלנים והפיקוח שלו מצטמצם לפיקוח חוזי בלבד. במקום לבדוק תכניות,הפריטו אותן לקבלנים". דוגמא למקרה כזה, היא פעילות הפרויקט הלאומי בעיר גדרה. בשנת 2006 הפעיל הפרויקט תוכניות בישוב באמצעות החברה למתנ"סים. בין השירותים נמנה פרוי קט"מרכזי אינטגרציה לעולים בתוך בתי הספר העל יסודיים". מדוח של המחלקה לשירותים חברתיים בעיר עולה כי המחלקה הפעילה את מרכזי האינטגרציה הללו גם בשנים ,2004-2005 שלא במימון הפרויקט הלאומי.

מנהלים מרוצים

לאחרונה ערך מכון ברוקדייל מחקר הערכה בהזמנת הפרויקט על תוכניות הסיוע הלימודי בבתי הספר לאחר שעות הלימודים ועל פעילויות מרכזי הנוער שמפעיל הפרויקט. המחקר מתייחס לנתונים לאחר שנה וחצי בהן פעל הפרויקט והוא מצביע על שיפור של כ- 10% ברמה הלימודית, ביחס לבתי ספר שהפרויקט אינו פועל בהם. למרות זאת, נתוני הבגרויות ובמיוחד הבגרויות שיאפשרו כניסה למוסדות אקדמיים, עדיין רחוקים מלהשביע רצון.חולשות נוספות שזוהו במחקר הן בעיה בגיוס מורים מיומנים, מוטיבציה נמוכה בקרב התלמידים ובעיות תיאום עם בתי הספר. מנגד,המחקר מדווח על שביעות רצון בקרב מנהלי בתי הספר בהם מופעל הפרויקט,אך מבקרי המחקר טוענים כי לא היה מקום לבדוק את שביעות רצונם של אלו, מאחר ומעצם כך שבתי הספר שבניהולם זוכים לסיוע, אין סיבה שלא יהיו שבעי רצון.

לדברי שלמה מולה, גם הדיווחים על הצלחת הפרויקט בהעלאת שיעור מקבלי תעודת הבגרות מטעים: "הפרויקט הלאומי מנכס לעצמו הצלחות שהיו קיימות ממילא. אלו הם הישגים שאינם שלו. העלייה בשיעור הזכאות לבגרויות של עולי אתיופיה היא תוצאה של השקעה של שנים שעשה משרד החינוך. איפה הערך המוסף שלהפרויקט?".

"התקציב שלנו הולך לאן שמועצת הפרויקט מחליטה, כך גם בנוגע להחלטה להפעיל את התוכניות באמצעות קבלנים", אומר אמיר טואבה,בעל תואר שני במדיניות ציבורית מטעם אוניברסיטת תל-אביב, "במועצה יש שישה נציגי קהילה ויש להם זכות וטו לבצע או לבטל תוכניות ולקבוע סדרי עדיפויות. צוות המטה מוציא את המדיניות לפועל על פי הצרכים בשטח ועל ביצוע התוכניות וישומן באופן שוטף מופקדים עשרה מפקחים מטעמנו. אין זה מתפקידם לבדוק את איכות התוכניות, אלא אם קהל היעד אכן בא לצרוך אותן. מנגנון הבקרה מצומצם ופועל על חשבון תקורה של 5% מהתקציב. המועצה מחליטה לאן הולך התקציב ואנחנו מנסים לעשות את העבודה כך שתבטיח הישגים".

לפתור את הבעיה מהשורש

אברהם נגוסה, חבר הוועד המנהל של הפרויקט הלאומי ומועצת הפרויקט, מדגיש כי מטרתו של הפרויקט הלאומי היא "לנסות ולתת לילדים עזרה בנוסף לזו שנותנת המדינה ולא במקום",עם זאת הוא מעיד כי: "עד היום לא נבדק נושא בריחת התקציבים על ידינו ואני מוכן להעלות את הנושא". לעניין אי עמידתה של הממשלה במחויבותה המקורית לפרויקט הוא מגיב:" אסור לוותר ולפרק את הפרויקט.עלינו לעבוד עם מה שיש ולהמשיך להיאבק". את הבחירה להתמקד בגילאי 13-18 מצדיק נגוסה במגבלת תקציב: "עד היום אנחנו מתקשים לגייס כסף ולכן הפרויקט מתמקד בתגבור לימודים ולא התפזרנו לנושאים אחרים כמו תעסוקת אקדמאים. אישית אני חושב, שגם אם היה לנו עוד כסף הייתי מעדיף להיכנס יותר לעומק ולפתור את הבעיה מהשורש,החל מכיתה א'. עמדתי זו לא התקבלה בזמנו בגלל שאלת התקציב ומעורבות הפרויקט הוגבלה לגילאי חטיבות הביניים והתיכון".

"אין לנו בטחון תקציבי",אומר אמיר טואבה, מנהל התפעול, "עד היום אין לפרויקט תקנה תקציבית כפי שהייתה אמורה להיות לו, על מנת להסדיר את העברת הכספים מהאוצר לפרויקט. משנת 2007 אנחנו עובדים עם תקציב של 15 מיליון דולר, שלא בטוח אםיהיה גם בשנה הבאה".

ביקורת נוספת על הפרויקט היא ניגוד עניינים, לכאורה, של ד"ר מנגשה, מנכ"לית הפרויקט. בשנת 2006 פעלו במסגרת הפרויקט 11 מרכזי נוער שמטרתם לתת מענה לנוער בסיכון. שישה מהם הופעלו על ידי עמותת פידל, אותה ניהלה ד"ר מנגשה עצמה. לדברי טואבה, הפרויקט מממן כל מרכז נוער בעלות של 100 אלף דולר לשנה. מתכונת ההפעלה שנקבעה: את המבנה תורמת הרשות המקומית, ואת הוצאות התפעול, כולל חדר מחשבים וחוגי העשרה לנוער, מממן הפרויקט הלאומי. הפרויקט אף מפעיל תכנית הנחייה לקבוצות הורים המיועדת להורי תלמידים המשתתפים בתכנית הסיוע הלימודי וההכנה לבגרויות. על פי סיכום שנת2007, בשנת 2006 הפעילה עמותת פידל שבע מבין 26 הקבוצות ואילו ב-2007 הפעילה 40 מתוך 56 קבוצות ההורים. לשאלה האם מתקיים ניהול תקין בעוד ד"ר מנגשה, המנכ"לית לשעבר, מעורבת בהזרמת כספים לעמותה, משיב טואבה: "תהליך בחירת העמותות נעשה בצורה עניינית עם קריטריונים ברורים, שמונעים העדפה של עמותה זואו אחרת. בעניין הזה ההכרעות נעשות על ידי ולה אין זכות הצבעה. אני גם חותם על הביצוע".

הכנת שיעורים במקום תגבור לימודי

ביקור מתואם בשטח מאשש את הטענות על מוטיבציה נמוכה ועלנשירת תלמידים, וכן את הקושי בגיוס מורים מקצועיים. הביקור נערך בחטיבת הביניים הממלכתית "שחקים" ברמלה, בה מופעל הפרויקט באמצעות החברה למתנ"סים. הפעילות מתקיימת פעמיים בשבוע לאחר תום הלימודים, שעתיים בכל פעם. מצפייה במתרחש ניכר כי הלמידה בפועל נמשכה כשעה. השעה הראשונה כללה ארוחת צהריים וריכוז התלמידים. מהמקום נעדרו מורים מקצועיים והפעילות הוקדשה להכנת שיעורים מודרכת ולא לתגבור לימודי כמובטח. לפרויקט ב"שחקים" אין כלי מדידה משלו ואין מבחנים.כלי הבקרה היחיד הוא התקדמות התלמידים בבית הספר: אם בית הספר מדווח על עלייה בציונים, הפרויקט רואה זאת כהצלחה שלו. לפרויקט ב"שחקים" רשומים כארבעים תלמידים, אבל ביום הביקור נכחו בו לא יותר מעשרים תלמידים. זהבה ראדה, הרכזת הבית-ספרית, מדווחת על נשירה מהפרויקט.

ראדה מועסקת על ידי החברה למתנ"סים ומפעילה את הפרויקט בהתאמה להקבצות הלימוד בבית הספר: "אני משתדלת לא לערבב אותם. למצוינים אנו מציעים את הפרויקט למצוינות של ברנקו וייס ולפרויקט הזה מגיעים תלמידים לפי בחירתם. אני עובדת שלוש שנים בפרויקט ובכל תחילת שנה אנו עורכים כינוס לתלמידים ומציעים להם להצטרף. יש תלמידים שמעדיפים לא ללכת לפרויקט המצוינות, אלא להישאר עם החברים שלהם אצלנו. לתלמידי כיתות ט' אנו מאפשרים להשתתף בשני הפרויקטים בו-זמנית, מאחר ואנו רוצים לעזור יותר לקראת המעבר לתיכון".

יש לנו חלק

לפי הנחיית בית הספר,הפרויקט אמור לתגבר את המשתתפים בתחומי שפה, מתמטיקה ואנגלית,אך הוא נתקל בקושי לגייס מורים מקצועיים. ראדה: "בפרויקט מלמדים מורי בית הספר, אבל חסרים מורים ואני פונה למורים דרך חברות כוח אדם. בשני הימים פועלים בפרויקט כ- 12מורים, תלוי במספר התלמידים. אם אין לי מורה, כמו היום, אני מארגנת קבוצה להכנת שיעורי בית". כשמגיע הזמן להכניס את התלמידים לכיתות,ראדה מתרוצצת בין הכיתות ומכוונת את התלמידים לכיתת הפרויקט. "לוקח זמן עד שהם מבינים שהם בשיעור",היא אומרת ומסבירה כי ללא הקשרהאישי לא בטוח שהתלמידים היו ממשיכים לבוא. "הם מכירים אותי ואוהבים לבוא לפה וגם כשאין מורים הם באים", היא אומרת.

ר. המורה, מלמדת אנגלית בפרויקט ברמלה ומועסקת באמצעות חברת כוח-אדם: אני אוהבת ללמד בפרויקט כייש לי יותר חופש איך ללמד ואיך לבנות את השיעור. אני כמובן צמודה לחומר שנלמד בכיתה. אין לי תוכנית לימוד ואני גם לא נותנת שיעורי בית. הם עושים את שיעורי הבית שלהם כאן". התלמידים מצידם אומרים כי הם אוהבים לבוא לפרויקט שלדבריהם עוזר בלימודים, אחרים אומרים שהפרויקט הוא כיפי.

"הפעלת סיוע לימודי אחר הצהריים זהלא עניין פשוט", אומר אדיסו צאהי, מפקח הפרויקט ברמלה, "זה לא סוד שחסרים לנו מורים ויש קושי לאתר מורים שילמדו בפרויקט".קושי נוסף הוא תוספת השעות ולדבריו: "בשעות בית הספר יש המון סיוע ואנחנו מעניקים לכך תוספת". צאהי צנוע בניכוס ההצלחות לפרויקט: "אנחנו לא אומרים 'אני הפרויקט הלאומי וכל ההצלחות בזכותי', אנחנו רק אומרים שיש לנו חלק בהצלחות של בית הספר. כמו שיש לנו חלק בכישלונות,יש לנו חלק בהצלחות".

בתמונות (מלמעלה למטה): ד"ר נגסט מנגשה, אמיר טואבה, ח"כ שלמה מולה.

קבצים מצורפים

עמודים 12-13

עמוד 14

תמצית מחקר הערכה של מכון ברוקדייל

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system