שרה אלמו
פרשת הדם השנייה הסעירה את נציגי השלטון שהבינו כי הטיפול בקהילת יוצאי אתיופיה נכשל. מנהיגי הקהילה שלקחו חלק בדיונים מבטיחים: "הפעם זו לא תהיה עוד תוכנית מגרה"
לאחר חשיפת פרשת הדם השנייה, בה התברר כי משרד הבריאות ממשיך במדיניות של זריקת דמם של תורמים יוצאי אתיופיה ללא ידיעתם, החליטה הקהילה ונציגיה כי הקש שבר את גב הגמל. בישיבת חירום של מנהיגיהקהילה הוחלט על עריכת הפגנה מול משרדי הממשלה. נציגי הקהילה דרשו שינוי, ולא נקודתי בלבד, אלא כזה הנוגע לכל תחומי החיים של הקהילה האתיופית בישראל. כתוצאה מכך, בוועדת השרים לענייני עלייה, קליטה ותפוצות הוחלט על בניית תוכנית כוללת לקליטת יוצאי אתיופיה ושילובם בחברה הישראלית, תוך התמקדות בשלושה מישורים: טיפול ממוקד בשכונות בהם מתגוררים אחוז גבוה של יוצאי העדה, טיפול בנושא חינוך ותעסוקה, וטיפול במכשולים ביציאה ממרכזי הקליטה. לשם כך התכנסה ועדה בינמשרדית בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
להיחלץ ממעגל המצוקה
דני אדמסו, מנכ"ל האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, שלקח חלק בועדות כאחד מנציגי הקהילה, מספר:
"הוועדה התכנסה כתוצאה של ההפגנה בה היו שותפים בני הקהילה ובעיקר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, מטה המאבק למען שוויון חברתי ליוצאי אתיופיה, בראשות גדי יברקן, ארגוני הסטודנטים ונציגות הארגונים. הטיזר היה לכאורה פרשת הדם השנייה, אך הזעקה הייתה כללית והיה רצון לתת מענה עוטף לכלל הבעיות והקשיים איתם מתמודדת הקהילה האתיופית". הפעם, בניגוד להפגנות הקודמות בהן הקהילה לא זכתה להתייחסות רצינית לזעקתה, היו אלו נציגים צעירים, נחושים בדעתם להביא לשינוי, כשנציגי הממשלה הבינו כי יש עם מי להתדיין מתוך הקהילה, הזימונים לשולחן הדיונים לא איחרו לבוא. "כשהחלו הדיונים בוועדה, הכוונה הייתה לטפל בעניין פרשת הדם, אך דרשנו טיפול רחב יותר בכל ההיבטים", מספר אדמסו.
ואכן, כשבאים לתאר את מצב הקהילה האתיופית בישראל, עולה תמונה עגומה: כ- 85% מכלל האוכלוסייה האתיופית מתרכזת בשכונות מובחנות בערי הפריפריה, (ביניהן חדרה, קריית מלאכי, באר שבע). ריכוז העדה בשכונות חסרות תשתית חזקה של חינוך ורווחה מביא למצב של מצוקת עוני חמורה, ריבוי התנהגויות אנטי-חברתיות בקרב נוער מהקהילה, שיעורי אבטלה גבוהים, היווצרות דימוי שלילי לשכונה והיווצרות של דור שני ושלישי של מצוקה. צעירים בני העדה שבכל זאת התגברו על הקשיים ורכשו השכלה גבוהה, אינם יכולים לשמש מודל לחיקוי עבור הנוער: רובם של האקדמאים יוצאי העדה אינם עוסקים בתחום התמחותם ואינם מסוגלים להיחלץ ממעגל המצוקה ולהגיע למוביליות חברתית.
הממסד שהזניח
כתוצאה מהמצב הקשה, בקהילה נוצרו תחושות קשות כלפי הממסד שאכזב. ההזנחה הממסדית הביאה להקמתם של ארגונים חברתיים ועמותות שונות שמטרתן למלא את התפקידים שהממסד השיל מעצמו. "ההפגנה, ולאחר מכן לחץ פוליטי ותקשורתי, בעיקר מצד המטה, היא הגורם העיקרי להתכנסות הוועדה, שמטרתה היא שהמדינה תיקח אחריות על מצב הקהילה האתיופית", אומר גדי יברקן, יו"ר מטה המאבק למען שוויון חברתי, "אנחנו אזרחי המדינה ולא יכולים להמשיך ולהיות תלויים בארגונים השונים, עם כל הערכתי כלפיהם. לא ייתכן שאקדמאים יוצאי העדה לא ימצאו עבודה, לא ייתכן שאנשים ששירתו ותרמו בצבא, לא ימצאו את עצמם לאחר השירות, ישנם זוגות צעירים שמתגוררים בבית הוריהם בגלל מחסור בכסף", ואדמסו מוסיף: "עצם התכנסות הוועדה זאת אמירה מצד ממשלת ישראל ומשרד הקליטה שמשמעה 'נכשלנו ואנחנו נושאים באחריות', וזה לא קורה כל יום".
בכדי לתת תוקף להצעות הועדה הבינמשרדית הוקמו חמש ועדות משנה לטיפול בתחומים שונים הנוגעים לקליטת עולי אתיופיה ועידוד השתלבותם בחברה הישראלית: 1. ועדה לטיפול בשכונות עתירות עולים, בראשות מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון ביחד עם מנכ"ל משרד הרווחה. 2. ועדת ניידות אוכלוסייה, בראשות משרד ראש הממשלה. 3. ועדה לטיפול בנושא החינוך, בהובלת משרד החינוך. 4. ועדה לטיפול בנושא התעסוקה, בראשות מנכ"ל התמ"ת. 5. ועדה בנושא רווחה, בראשות מנכ"ל משרד הרווחה.
החלטות ממשלה: על הנייר בלבד?
בתהליך גיבוש התוכנית, הובן הצורך כי גם בני הקהילה ייקחו חלק בתהליך. "התוכנית הזאת נבדלת מתוכניות קודמות בכך שנציגי הקהילה היו שותפים בתהליך קבלת ההחלטות", מספר אדמסו. בדיונים הועלו בקשות והצעות שונות מצד נציגי הקהילה כגון: העלאת המשכנתאות לזוגות צעירים על מנת לפתור את מצוקת הדיור, יישום חוק העדפה מתקנת לשילוב אקדמאים, לימוד מורשת יהודי אתיופיה בבתי הספר ועוד.
החלטות והבטחות מצד הממשלה כבר היו בעבר. האם הקהילה, שבעת האכזבות, יכולה לקוות לשינוי אמיתי?
"יהיה יומרני לומר שיש בכוחה של התוכנית לפתור את כל בעיות הקהילה, אולם יש בה כדי לשפר באופן משמעותי את הקליטה וההשתלבות במדינת ישראל. בסך הכל הקהילה באה מתרבות שונה לגמרי וקשיי ההתאקלמות וההסתגלות מובנים. התוכנית הזאת תוכל להשיב את התקווה לצעירים מבני העדה", אומר אדמסו.
בינתיים, ההחלטה למימוש התוכנית שגובשה נדחתה והיא מחכה לאישור וועדת השרים לענייני עלייה, קליטה ותפוצות. הדחיות הרבות גורמות לאדמסו לספקות וחששות שמא מדובר בעוד תוכנית והחלטת ממשלה, שתישאר על הנייר בלבד. "בשנת 1996 הייתה תוכנית דומה", אומר אדמסו, "אך היא לא יצאה לפועל. נראה כי החלטות הממשלה שמתקבלות ביחס לטיפול ביוצאי אתיופיה נותרות בסופו של דבר על הנייר בלבד, מה שמעלה תהייה לנוכח המשאבים הרבים שאמורים להיות מוקדשים לקהילה".
קסהון וונדה, סגן יו"ר נציגי הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה, נותר גם הוא ספקן לגבי פעולות הממשלה:
"הטענה היא שיישום התוכנית נדחה בכמה חודשים כי אין מספיק תקציב. לא יכול להיות שאין תקציב. הסיבה האמיתית לדחייה היא שקליטת עולי אתיופיה לא נמצאת בסדר העדיפויות, לא של משרד הקליטה ולא של משרד ראש הממשלה. התוכנית הזאת ממתינה כבר מספר חודשים במשרד ראש הממשלה ולא קורה כלום. ללא פעולה מצידנו, סביר להניח שהתוכנית תמשיך לשכב במגירה וכמו שלא ידעו לקלוט אותנו עד כה, כך זה ימשיך. הבעיות ממשיכות וגדלות, אבל בינתיים אין מענה".
מין שאינו במינו
אדמסו מספר על הצעה לא עניינית שהגיעה מצד נציגי הממשלה: התניית מימוש ההמלצות בהסכמה של נציגי הקהילה להסכים על סיום עליית העולים מאתיופיה עד תום שנת 2008. "מדובר בערבוב מין שאינו במינו. ההצעה לא הייתה חלק ממכלול הנושאים שהועלו לדיון, לכן היא לא רלוונטית. זה היה ניסיון לעשות מחטף, דבר שלא היה מקובל עלינו. לבסוף, טענתנו התקבלה וההתניה הוסרה מסדר היום".
האם זה נבע מרצון כנה ואמיתי מצד הממסד להגיע להסכמה?
"צריך להבין את כללי המשחק. אין רצון. יש חובה, יש אינטרסים", מסביר יברקן, "אם נמשיך לשבת בשקט, לא נשיג שום התקדמות ושינוי במצבנו. תמיד יהיו דברים חשובים ומאבקים לכאורה דחופים יותר. אנחנו צריכים להשתמש בכוח הפוליטי שלנו על מנת להגן על האינטרסים שלנו".
"אני לא רואה רצון אמיתי ליצירת פתרונות מצד הממסד", טוען וונדה, "פעם בכמה זמן כשקורה אסון בקהילה או כשבנק ישראל מפרסם דו"ח שמצביע על המצב הקשה של הקהילה, המדינה מצהירה הצהרות כדי להשתיק את הטענות נגדה".
"תוכניות ממשלתיות יש תמיד. השאלה היא האם מישהו מפקח ועוקב לאחר מכן", אומר יברקן, "וזה ההבדל משנים קודמות. כעת, למרות הבטחות שהובטחו, לא נחנו ולא שקטנו. גייסנו ח"כים ועיתונאים, וגרמנו לכך שהעניין האתיופי יהפוך לעניין חברתי. באמצעות שיתוף פעולה פורה בין המטה ובין האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, הצלחנו לקדם את הנושא".
איך פועלים על מנת שהתוכנית תיושם? האם המטה למען שוויון חברתי יוכל לדאוג לכך?
"המטה פועל בהתנדבות מלאה. אנחנו עובדים במשרה מלאה כבר במשך שנה. אי אפשר לתלות הכול על המטה. אנחנו צריכים שתהיו שותפים", פונה יברקן אל הקהילה כולה, "כולם צריכים להתנדב. צריך לשאול מה אנחנו עושים כקהילה. אסור לנו לשבת בחיבוק ידיים. קודם כל יש לעשות למען הכלל". וונדה מוסיף: "יש לעקוב אחר העניין הזה על ידי התכתבויות ופגישות עם האחראים על מנת שהתוכנית תקבל את אישור וועדת השרים. בנוסף, יש להפעיל לחץ פוליטי, לגרום למעורבות תקשורתית וליצור לובי".
מה אם התוכנית לא תצא לפועל?
"יש תוכנית מפורטת, אך אין התחייבות. אנחנו צריכים להחליט שהממסד מחויב. ברגע שניצור לובי, אף אחד לא יוכל לעצור אותנו מלהשיג את מטרתנו. אנשים רבים טרחו ועמלו בשביל להגיע לכינוס הוועדה", אומר יברקן, "אם התוכנית לא תצא לפועל, זה כאילו המדינה אומרת 'אנחנו לא סופרים אתכם'. ביטול התוכנית יביא למחאה חריפה מאוד ולגיטימית. בדחיית התוכנית תהיה משום אשליית ציבור שלם שמחכה ומצפה לשינוי.
"כל זה לא יהיה שווה אם אנשים רק יעודדו מהצד", אומר יברקן, "אנשים צריכים להפסיק להיות פסיביים. אנחנו צריכים שיבואו ויהיו פעילים במטה, ששייך לכולם ולא רק לקבוצה קטנה של אנשים, וגם אם יש ביקורת, לבוא לדבר, להציע הצעות. לשמחתי יש התעוררות בקהילה. אנחנו נקבע איך הקהילה תשתלב ולא אחרים יקבעו בשבילנו. ההורים שלנו התחילו ואנחנו צריכים לסיים, ולנסח עד הסוף את הגשמת החזון".
"במידה והתוכנית לא תצא לפועל, ינוהל מאבק חריף ביותר"
"אסור למדינה להמשיך לעשות מאיתנו צחוק", מסכם אדמסו, "על מנת שההמלצות ייושמו אנו צריכים להראות נוכחות, להעלות את הנושאים שלנו על סדר היום הציבורי. במידה והתוכנית לא תצא לפועל, ינוהל מאבק חריף ביותר, כי אם לא נעשה זאת, יהיה מדובר בבכייה לדורות".
קיבלנו. לא עכשיו
ממשרד הקליטה נמסר: "מדובר בתוכנית חומש, לחמש שנים, כשהכוונה היא לתחזק את האוכלוסייה הצעירה וזוגות צעירים, להשתלב בתעסוקה, לסייע לסטודנטים ולמשפחות מחוסרות יכולת. לא ידוע מתי התוכנית תצא לפועל, אך אנחנו מרגישים מחויבים לתוכנית הזאת בדיוק כמו נציגי הקהילה. לא לחינם עבדו עליה כל כך הרבה".
ממשרד ראש הממשלה נמסר כי: "התוכנית נדחתה משום שמדובר בתוכנית המיועדת לטיפול ייחודי בכל ההיבטים בחיי קהילת יוצאי אתיופיה, שלשם הצלחתה ויישומה יש צורך בגיוס התקציבים נכבדים. התוכנית כבר גובשה וההמלצות יוגשו לוועדת השרים עד סוף השנה, אולם אין תאריך מדויק. התקווה היא שהתוכנית תצא לפועל ב-2008".
קבצים מצורפים
