חיפוש
Close this search box.

דברי המנכ"ל

איפה "הקווים האדומים" שלנו כקהילה וארגונים, או שהקווים עשויים מטוש מחיק?!

מאת: דני אדמסו – מנכ"ל אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה

ביער חדרה התאבד צעיר בן עשרים ושתיים, בראשון לציון: התאבד בתליה גבר בין 33. באשדוד: גבר רצח את אשתו ואת חמתו. באשקלון: גבר פצעה את אשתו ורצח את ילדיו, אלו הפכו לכותרות שגרתיות.

"האתיופים באים עם האלימות מאתיופיה" זו הייתה כותרת בעיתון 'מעריב'. עיתון 'הארץ' פרסם בחודש מאי, כותרת: "רבע מהנרצחות השנה הן אתיופית". למרות שמדובר באישה אתיופית אחת מתוך ארבע. פשוט אומנות תקשורתית ביצירת סטיגמות. האלימות בתוך המשפחה בחודשים האחרונים היא עדות מוצקה לתהליך הקליטה הכושל של הקהילה האתיופית בארץ המובטחת.

עכשיו, אני מקווה, שהסוכנות היהודית, משרד הקליטה וכל אלו שמצאו סיבה לחגוג עד לא מזמן, הבינו שמוקדם עדיין לומר "30 לעליית יהודי אתיופיה, סיבה טובה לחגוג אתנו", ובטח שלא צמצמה את המציאות הקשה של הקהילה.

הארגונים החברתיים חשים שאינם יכולים להמשיך לשבת בשקט, עמותת שתי"ל הקימה קבוצת נשים נגד אלימות, 'אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה', מלווה פורום נוער נגד אלימות, 'הפרויקט הלאומי' פתח שולחן עגול, ל'ג'וינט' יש תוכנית למניעת אלימות, 'בהלצ'ין' מטפל מול השמגלוצ' (זקני העדה). משרד הקליטה מפעיל תוכנית כבר שנתיים. ועוד לא דברנו על תוכניות שאיני יודע. בקיצור, אינפלציה של תוכניות וכמעט ללא שיתוף פעולה אמיתי בין הארגונים. כל ארגון תפס מוסדות בירוקראטיים שקשה להשתחרר מהם.

מתי נבין, כאשר נער משתמש בסמים, אדם מתאבד, שיש רצח בתוך המשפחה הם מהווים רק סימפטום, ותוצאה טבעית של מציאות בלתי נסבלת? הטיפול בנושא חייב להיות הוליסטי, כל ארגון אשר יש לו ידע מקצועי או אישי עם הנושא, חייב להיות שותף מלא, בחשיבה, בתכנון, בביצוע ובהערכה. את התוכנית רצוי שיפעיל הגוף המתאים, גוף שיש לו את התשתית האנושית, והמקצועיות המתאימה. אין זמן לבנות ארגון חדש, אין זמן גם לפוליטיקה ארגונית ומשחקי כבוד מיותרים. אולי שותפות בין ארגונים, שכל ארגון, מקדיש אדם לנושא. ארגון אחד שיש לו את היכולת המקצועית ייקח על עצמו, וכל הארגונים יעזרו כלכלית ומקצועית.

המדינה עצמה יכולה לבצע זאת, בפיקוח הדוק של הקהילה, כפי שהיא באה לידי ביטוי דרך הנציגים שלה. אבל כיום, למוסדות המדינה יש אולי את התשתית הכלכלית, המקצועית והבירוקרטית, אבל התשתית האנושית היא דלה ומנוונת ברובה. המדינה אינה מסוגלת לראות ובטח לא להקשיב לאדם הפשוט. עבורה כולם אובייקטים, כולם מספרי זהות.

הטיפול בנושא אלימות במשפחה, אומנם נשמע טבעי ומהווה מחויבות בסיסית של המדינה לאזרחיה, אבל המצב אינו כך. במקום מדינת רווחה הפכנו למדינת סעד (לא במקרה אין שר רווחה). לכן הסיכוי שהמדינה תעשה משהו בנדון תלוי ביכולת הפיקוח והמעקב של אזרח שייך, כל מי שצמד המילים "אזרחות פעילה" איננה קלישאה עבורו.

זו ההזדמנות להגדיר את הקווים האדומים בתופעות חברתיות "תוצרת הארץ" שפוקדים אותנו כחברה וכקהילה. האם הפכנו לקהילה שאינה לוקחת אחריות? שאינה מציבה לעצמה קוים אדומים? האם הסרנו אחריות?

הקהילה היא הארגונים, העמותות הנושאים שמות כבדי משקל, שלא מעט פעמים ריקים מתוכן ואינם מצדיקים את קיומם. אלו הם גופים שיודעים לגייס כסף אבל לא משכילים לנצל אותו לפעילות אפקטיבית.

אין זמן לשבת ולהכות על חטא. עכשיו הזמן לעשות.

'אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה' החליטה לפעול ולהגיד: "עד כאן". האגודה תפעל עם כל אדם פרטי, קבוצה, צעירים ובוגרים, ארגונים חברתיים ומוסדות מדינה על מנת למגר את האלימות או לפחות להפחיתה. ל'אגודה' צוות מיומן ומקצועי שיפעל בקהילה ומוכן לאסוף מידע ולהתריע בכל הקשור לתופעות ומגמות חברתיות גם באלימות כמו שאר התופעות.

'אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה' רוצה לסייע לטפל בנושא זה, בכל המשאב האנושי העומד לרשותה, כפי שעשתה תמיד. 'יחידת הלובי' שיכולה לקדם את הנושאים בוועדות הכנסת. 'יחידת אסטרטגיה ומחקר' שמרכזת את הנתונים הסטטיסטים ואת האנשים מאחורי המספרים, 'יחידת דוברות' שמטפלת בנושאים באמצעי התקשורת השונים: אתר אינטרנט של האגודה, מגזין "קו האופק" ואמצעי תקשורת כלליים אחרים המזינים את הציבור.

כל ארגון או אדם שטובת הקהילה עומדת בפניו, מוזמן להשתמש בשירותים שהאגודה מעמידה, ולשתף בתכנון בעשייה ובהערכה בתחום זה. אולי אז קיומנו כארגונים יקבל משמעות חדשה, בעיני הקהילה ולא פחות בעיני החברה והמדינה.

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system