אינטגרציה או סגרגציה

15 ביולי 2013
גליון מספר 26

האם צריך אינטגרציה בבתי הספר כדי להצליח?

האם ריכוז גבוה של תלמידים יוצא אתיופיה בבית ספר אחד הוא ערובה להצלחה או מתכון לכישלון? תלויי את מי שואלים. המקרה של נתניה.

מאת: סייפו רגב

בנתניה יש כ-13 אלף עולים מאתיופיה, והיא נחשבת לעיר עם הריכוז הגבוה ביותר של העולים. בעיר יש עשרות תלמידים עולים, מתוכם כ-1340 תלמידים בבתי ספר יסודי. חלקם לומדים בבתי ספר שיש בהם אחוזים גבוהים של תלמידים יוצאי אתיופיה, על אף שהמדינה דוגלת במדיניות של אינטגרציה בין תלמידים עולים וותיקים.

במספר בתי ספר רוב התלמידים הם ממוצא אתיופי :רמב"ם כ- 93.7% , רש"י כ-75%, שח"ל כ- 52%. אם זאת בבתי ספר מסוימים ניתן למצוא בקושי תלמידים ישראלים ותיקים.

"חוסר האינטגרציה מאפשר לגורמים חינוכיים לתת כלים או אמצעים חינוכיים באופן ממצא וממוקד", טוען יברכן יהייס, מגשר חינוכי בבית ספר 'רמב"ם' ו'נורדאו', "מה שלא ניתן לביצוע בבתי ספר אינטגרטיביים".

יהייס אומר שבית ספר רמב"ם, שיש בו ריכוז גבוה של עולים, מאפשר לגורמים חינוכיים לזהות את הצרכים המיוחדים של התלמידים, ולתת להם מענה. למשל הבאת מורים טובים, יום לימודים ארוך ומתן תשומת לב לכל תלמיד ותלמיד, מה שאמור למצות את הפוטנציאל שלהם.

"התוצאה של הגישה הזאת הניבה תוצאות יפות", אומר יהייס, "למשל בבית ספר 'רמב"ם' התגלו 4 תלמידים מחוננים שאובחנו על ידי מכון קרני ביוזמת מחלקת החינוך. בנוסף בחלק מבתי ספר האלה יש הדגשים על מורשת של הקהילה, למשל חג הסיגד ויום הזיכרון לנופלים בסודן.

ריכוז גבוה מזיק לילדים

מבחינת הורי התלמידים האינטגרציה הינה חשובה, אך אינה ארובה להצלחה. חלקם רואים בבתי ספר שיש בהם ריכוז גבוה של תלמידים עולים, כדבר שמאפשר השקעה רחבה ואינטנסיבית בהתאם לצרכיהם של תלמידים עולים, ומה שיוביל להצלחתם.

לעומת זאת, אחרים אינם מרוצים כלל מהריכוז הגבוה וחושבים שזה מזיק לילדיהם. ההורים רוצים שילדיהם ילמדו בבתי הספר מעורבים כיוון שהם מאמינים שהאינטגרציה תוביל את ילדיהם להצלחה גדולה יותר בלימודים, ויהיו במעמד שווה לוותיקים. לדעתם, בבית ספר שיש בו ריכוז גבוהה של תלמידים עולים, יש זלזול רב בתלמידים, איכות המורים הוא נמוך והלימודים ברמה נמוכה יותר, אך לטענתם אין הרבה ברירה. הם שולחים את ילדיהם לבתי ספר קרובים לבית מגוריהם, כיוון שאין באפשרותם להוציא כסף עבור הסעות, ושם מתרכזים רוב התלמידים.

בנוסף ההורים חוששים שגם אם ישלחו את ילדיהם לבתי ספר אחרים שאין בהם ריכוז גבוה של תלמידים עולים, ההורים של התלמידים הותיקים, יעבירו את ילדיהם לבית ספר שיש בו פחות תלמידים עולים, כך או אחרת לא תהיה אינטגרציה מלאה.

"בבתי ספר בשכונות, כמו אזורים, קריית נורדאו וסלע אלה הן שכונות שמאוכלסות ברובם על ידי יוצא אתיופיה", מוסרים מעיריית נתניה, "כך שבאופן טבעי בתי הספר הממלכתיים-דתיים הממוקמים בסמוך לאזורים הללו- מאוכלסים על ידי אחוז ניכר של תלמידים יוצא אתיופיה".

"מדובר באוכלוסייה דעתנית שיודעת לגבש לעצמה את רצונותיה", טוענים בעירייה, "והיא מעדיפה את בתי הספר הסמוכים למקום מגוריה, בעבר עשתה העירייה ניסיונות לאפשר להורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר אחרים, אולם היוזמה נכשלה. כיום סבורים ההורים וכן מנהל החינוכי העירוני שיש לאפשר את בחירת בית הספר על ידי ההורים עצמם, תוך חיזוק מוסדות החינוך ומתן אפשרות העדפה מתקנת בדמות שעות הוראה נוספות, הפניית הטובים שבמורים לאותם מוסדות החינוך".

האינטגרציה באה לשלב בין תלמידים עולים וותיקים, כך שהעולים ישתלבו ויתקדמו בלימודים ובחברה, אך זה תלויי גם במידת ההשקעה של אותו בית הספר. אם במצב של סגרגציה בית הספר מתמקד ונותן מענה לצרכים המיוחדים של תלמידים, מפנה משאבים חיוניים ומאפשר לתלמידים להצליח, אזי מקומם של התלמידים בחברה מובטח. אך לצערם של ההורים והתלמידים, חוסר האינטגרציה נכפה עליהם, וחלקם הגדול היה מעדיף ללמוד בבית ספר שיש בו כמות סבירה של תלמידים יוצא אתיופיה ולא בבית ספר שכולו אתיופים.

One Comment

  • מאת שרה שמילה:

    אני סטודנטית לחינוך ובמסגרת לימודיי, ביקרתי בחווה החקלאית ומרכז המבקרים "אתכלית" בקריית גת. שם נחשפתי כמעט לראשונה, לאורח חיי בני הקהילה האתיופית כפי שהיו שם, ולמשבר הקשה שעברו כאשר עלו ארצה.
    המציאות השונה כלכך במדינת ישראל ממה שהכירו בני העדה האתיופית- אנשים שחיו חיים ערכיים ושורשיים, "התפוצצה להם בפרצוף" הן מבחינה דתית-אמונית, הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה תרבותית והכי קשה, לדעתי, מבחינה משפחתית.
    משבר זה בא לידי ביטוי בחיי יום-יום קשים ומזכירים לנו- המביטים מעיניים "ישראליות" מהי מסירות נפש עבור ארצנו, עמנו ואלוקינו. אותו הסיור העלה בי הערכה רבה ועצומה כלפי עולים אלו וכל העולים בכללם שעזבו מרצונם את כל המוכר להם לדרך חדשה.
    עם הזמן, הדור הצעיר משתלב באוכלוסיית החברה הישראלית וזאת באמצעות השיתוף והאינטגרציה שיש עמהם במוסדות החינוך. עבור ילדים "ישראלים", המפגש עם בני גילם מהקהילה האתיופית, נעשה טבעי וה"רווח" הוא הדדי. מצד אחד- שילוב, מצד שני- חשיפה לתרבות שונה ופיתוח מיומנויות חברתיות בריאות.
    לפיכך, לדעתי, המצב המתואר בכתבה זו, הנו שלילי. אמנם נכון שכך ניתן ל"לזהות את הצרכים המיוחדים של התלמידים, ולתת להם מענה", אך מצד שני- נמנעת "הטמעה" טבעית באוכלוסייה ורגשות קיפוח ותסכול עלולים להתקבע בקרב אותו דור צעיר.
    אין הכוונה לטשטוש או התעלמות מהתרבות המיוחדת שממנה תלמידי בני העדה האתיופית באים. להפך- דווקא אם תלמידים אלה ישתלבו בחברה הכללית, על הצוות החינוכי יהיה להיפתח ולהכיר את הרקע שלהם ולהביא אותו למודעות של כלל תלמידי ביה"ס. הרי יש כלכך הרבה דברים שאנו ה"ישראלים" יכולים ללמוד מהם.
    אל לנו לטעות- כולנו היינו בשלב זה או אחר "עולים". זה אנחנו- הרמוניה של תרבויות שונות ומגוונות היוצרות את התמונה השלמה- עם ישראל.

להגיב על שרה שמילה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים