נוער מהפינה אל המרכז / עומרי ישעיהו

15 ביולי 2013
גליון מספר 24

מדור חדש בקו האופק העוסק בבני נוער בערים שונות, עם מה הם מתמודדים, מה מעניין אותם ובאיזה פעילויות הם לוקחים חלק.

הצלחת נוער יוצאי אתיופיה בבאר שבע תלויה קודם כל במוטיבציה ולא בגודל התקציב שמשקיעים בהם

במהלך אחד הסיורים לאיתור בני נוער משוטטים שערכה ריקי ארגיי, מנהלת מרכז הנוער החדש בבאר שבע מטעם עמותת עלמי"א, היא נתקלה בברוך שישב לבד ברחוב, בשיא השמש. לשאלתה ענה לה שמשעמם לו בבית ואין לו מה לעשות. מה אתה אוהב לעשות? היא שאלה אותו, והוא ענה לה שהוא אוהב לצייר. מאותו רגע לקחה אותו אל המרכז שהיה בתהליך שיפוץ וברוך תרם במה שהוא טוב, בציור. "אם לא הייתי שואלת אותו באותו רגע" אומרת ארגיי, "סביר להניח שהילד הזה היה אבוד".

בבאר שבע ישנם כיום כ- 1000 בני נוער יוצאי אתיופיה (כולל במרכזי הקליטה). מתוכם 700 לומדים במוסדות החינוך שבעיר, 200 לומדים בפנימיות והשאר נוער מנותק. מלבד פעילות המרכז שמופעל מיולי השנה כיוזמה של הפרויקט הלאומי למען יהודי אתיופיה קיימים בעיר מגוון רחב של פעילויות, המסובסדות עבור נוער יוצאי אתיופיה: מרכז מחשבים, בני עקיבא, צופים, חוג גיטרה, טורניר כדורגל, שעורי עזר, חוגי סיור, קפוארה , בית חם (המעניק פעילויות חברתיות).

על אף המגוון, מעיד מנהל תוכנית 'רשת ביטחון', עמיצור דאמרי כי קיימים בני נוער "שאינם יודעים להתמיד, בעלי חוסר עקביות ואחריות. פשוט לא מחזיקים מעמד בחוג מסוים ונושרים ממנו לאחר חודש או חודשיים. חוסר האחריות מופיעה לא רק אצל הנוער אלא גם בקרב ההורים, שזה עוד יותר מצער. למשל, השנה הפעלנו מחנה קיץ שכלל בין היתר סנפלינג, רכיבה על גמלים. לאחר סבסוד של קרן סקט"א רש"י ושלנו נותר לילד לשלם רק 100 ש"ח, אך עדיין לא הייתה היענות בזמן. גם כשיצאו הרסו דברים במחנה ועשו שם רע. אין הערכה של הנוער על כל הנעשה למענם. אולי צריך לחייבם בסכום סמלי אבל גם אז ישנה סכנה שלא יבואו בכלל לחוגים ועלולים לשוטט, אז מה עשינו בזה?".

מה מביא למוטיבציה?

תוכנית "רשת ביטחון" פועלת בבאר שבע במשך שלוש שנים והיא מבוססת על מודל שהפעיל בהצלחה הג'וינט במספר ערים נוספות. עיקר התוכנית הוא מעקב פרטני אחר כל בני הנוער בעיר, תוך תיאום בין הגופים העירוניים השונים וחיבור בינם ובין בני הנוער. (ראה: קו האופק 21, דצמבר 2004, עמ' 10). על אף יתרונה הבולט של התוכנית בתחום של איגום משאבים בין הפעילויות השונות הרי שיש לה עדיין מה ללמוד בעידוד המוטיבציה של בני הנוער.

"קודם כל זה לא הבעיה של הילדים", מגיב יצחק, (18) הנמצא לפני גיוס, לשאלה כיצד לעודד מוטיבציה אצל הנוער. "ילד מחפש משהו שימשוך אותו. צריך להשקיע בו יותר ויותר כמו שלמרכז מגיעים ילדים ואם פתאום לא מגיעים אז אנחנו משקיעים ומשנים לתוכניות שכן מדברות אליהם. אי אפשר לתכנן פעילות או חוג בלי להכיר טוב ומקרוב את קהל היעד". אסף (17), מצטרף לדעתו: "זה לא טוב שילדים מתחילים ולא מתמידים. אבל גם צריך לחשוב אם אותו ילד באמת אוהב את החוג, כי אם לא אי אפשר לבוא בטענות אליו. הייתי ממליץ לתלות מודעות בסביבה שיש בו ריכוז של נוער על מגוון הפעילויות ומרכזים הקיימים, בכדי לשפר את כמות המשתתפים בחוגים".

יצחק ואסף הם חלק מ- 18 חברי ההנהגה מבין כ- 50 בני נוער השותפים בפעילויות מרכז הנוער שהוזכר קודם לכן. העובדה שהמקום, המכיל חדר טלוויזיה ודיונים, חדר מחשבים, מטבח ומשרד, הוקם ומנוהל על ידי בני הנוער יכולה ללמד שיעור נוסף על איך מוטיבציה נוצרת אצל הנוער. "המרכז מאוד שונה ממתנ"סים", מסביר יצחק, "ואנחנו מאוד קשורים אליו כי הקמנו אותו ובנינו במו ידנו. אני למשל צבעתי וציירתי את הפרח עם האגרטל על הקיר שבפרוזדור, פשוט תרמתי במה שאני טוב וכך גם כולם".

"אנחנו מאוד מעריכים את כל מה שנעשה כאן", מוסיף דני, הממהר לצאת החוצה כדי לעשן כי העישון אסור בפנים, "תאר לך איפה היו כל הילדים שבתוך המרכז כרגע, אם לא היה לנו את זה, לכן הכללים פה הם חשובים לנו. כיום כל מי שנמצא כאן הוא יותר בוגר אחראי ורציני".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים