תרופת הרטלין והמלכוד של הורים יוצאי אתיופיה

15 ביולי 2013
גליון מספר 23

מאת: מנברו שמעון, ירושלים

על אף המאבק הציבורי ארוך השנים בנושא הפניית היתר לחינוך המיוחד, ממשיכים ילדים יוצאי אתיופיה להתנתק מהמסגרות הרגילות ולהיות מופנים למסגרות של החינוך המיוחד, בעוד שהמערכת משנה בכל פעם את הקריטריונים שלה בהפניה שלהם לשם. אם פעם הילדים אובחנו כילדים ביישנים, שקטים ומופנמים הרי שהטרנד האבחוני החדש הוא – הפרעות קשב, ריכוז והתנהגות המיוחסים לתלמידים יוצאי אתיופיה כבר בכיתות הנמוכות והגנים. אינני יודע לאמוד את היקפה של התופעה אך ברור לי שלא מדובר בסיפורים בודדים אלא במגמה הולכת ומתרחבת. מניסיוני האישי אני יכול להעיד שקיימת קלות בלתי נסבלת בה עושים שימוש במונחי הפרעות קשב וריכוז. האבחונים בתחום זה נעשים לעיתים בחופזה ע"י אנשים שאינם מוסמכים לאבחון מסובך ומורכב.

לדילמה הקשה של ההורים – להסכים או לא להסכים עם הפניית הילד לחינוך מיוחד נוסף מרכיב חדש ושנוי במחלוקת – תרופת הרטלין, המקובלת לטיפול בבעיות קשב, ריכוז והתנהגות. היום נדרשים ההורים לא רק לחתום על מסמכים שהם אינם מבינים (ורבים באמת מסרבים לחתום), אלא גם לאשר שימושה של תרופה שהם אינם מכירים (לרבים מהם אין מושג מה זה חינוך מיוחד). בחלק מבתי ספר והגנים, הצוות מתנה את המשך לימודיו של הילד בלקיחת התרופה וההורים נקרעים בין הדרישה של המערכת לבין חששם שיגרם נזק בלתי הפיך לילדם. גם התפיסה התרבותית של ההורים, השונה ביסודה מהתפיסה המערבית של המערכת בנוגע לשימוש בתרופות, מחזקת אף היא התנגדותם. אמא אחת סיפרה לי פעם שהיא הסכימה לקבל את תרופת הרטלין ולתת לבנה כל בוקר לפני שהולך לבית ספר. אך בפועל היא נוהגת לזרוק את התרופות ונמנעת ומלתת לו.

לכאורה היה אפשר להבין את אותה אמא שמצאה דרך "מקורית" להיחלץ מהמלכוד אבל מאחר וטובת הילד היא זו שצריכה לעמוד לנגד עינינו, אני מתקשה לחשוב מה יקרה לילד אילו באמת הוא זקוק לטיפול המוצע. מדאיגה במיוחד הקלות הבלתי נסבלת בה עושים שימוש בתרופה שכל כך שנויה במחלוקת אפילו בקרב מומחים בתחום. על מנת שתהיה למנהלים ולמחנכים סמכות מוסרית ומקצועית להלעיט את תלמידיהם המתקשים בתרופת הרטלין חייב להתבצע מחקר מקיף בנוגע להפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים יוצאי אתיופיה והפתרונות לתופעה זו. אחרת סביר להניח שהזילות של השימוש בתרופה תיהפך לנחלת כולם מבלי שנדע לאן היא מוליכה את חינוכם ועתידם של ילדינו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים