חיפוש
Close this search box.

הקלות הבלתי נסבלת של ההפניה לחינוך מיוחד

הקלות הבלתי נסבלת של ההפניה לחינוך מיוחד

נתונים חדשים מורים על עליה של 70% במספר הילדים יוצאי אתיופיה המופנים לחינוך מיוחד. הסיבה המרכזית להפניה: לקות למידה. בארגונים החברתיים ממליצים על שימוש בחוק השילוב כדי לצמצם את התופעה

במהלך השנתיים האחרונות חלה עלייה של 70% במספר הילדים יוצאי אתיופיה המופנים לחינוך המיוחד, כך עולה מנתונים חדשים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2002 – 2003. על פי נתונים אלה הופנו 1311 ילדים יוצאי אתיופיה לחינוך המיוחד מתוכם 758 ילדים שנולדו באתיופיה ו- 553 שנולדו בארץ. זאת בהשוואה לנתונים קודמים של משרד החינוך משנת 2000 שאז הופנו 769 ילדים לחינוך המיוחד.

נתון נוסף העולה מנתוני הלשכה הוא שכמעט מחצית מיוצאי אתיופיה המופנים לחינוך מיוחד הופנו עקב סעיף של לקות למידה. להבדיל מסוגי לקות אחרים שהם לא משתנים (כגון: אוטיזם, פיגור קל, שיתוק מוחין, חירשות עיוורון ועוד) הרי שלקות למידה מעידה יותר מכל על קשיי הקליטה של התלמידים העולים. על פי האתר של משרד החינוך תלמיד מוגדר כלקוי למידה כאשר: "1. קיים פער משמעותי ומתמשך בין הישגיו הלימודיים של התלמיד לבין הישגים המצופים ממנו על פי גילו ורמת כיתתו. 2. קיים פער משמעותי בין הישגיו הלימודיים של התלמיד לבין כישוריו האינטלקטואליים כפי שנמצאו במבחני משכל אובייקטיביים".

כאשר מעלים נתונים אלה בפני משרד החינוך הוא מתחמק מדיון בבעיה בצורה דיפלומטית. "לאחרונה התפרסמו נתונים שונים וסותרים באשר לתלמידים ממוצא אתיופיה במערכת החינוך", אומרת כרמלה איגל, מנהלת האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך. באשר לטענה בנוגע להפניית יתר לחינוך המיוחד, מציינת איגל כי "אנו מקפידים על ההנחיות שקשורות במעמד הדיון בוועדת ההשמה כך שבמעמד זה, גם אם הופנו תלמידים לדיון, נבחן מיצוי התערבות בחינוך הרגיל, נשמעת עמדת המשפחה וההחלטות מתקבלות בשיקול דעת מקצועי, תוך הקפדה על מתן העדפה להשמה בחינוך רגיל ובחינה מדוקדקת של מיצוי ההתערבות במסגרת הרגילה".

הבדלים תרבותיים שמשפיעים

עמדת משרד החינוך מקוממת בפרט כאשר מאחורי המילים היפות מסתתרת מציאות שרומסת את התלמידים המתקשים ביניהם גם העולים מאתיופיה. משרד החינוך יכול לבטל את הנתונים הקיימים באמירה שישנה סתירה בינם לבין נתונים אחרים. אבל כאן נשאלת השאלה איפה הנתונים האחרים? במשך יותר משנה מנסה אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה לקבל ממשרד החינוך נתונים מעודכנים על מצבם של יוצאי אתיופיה בחינוך המיוחד והתשובה מסתכמת במתן נתונים חלקיים מאוד ובאמירה של ראש אגף קל"ע, עמיהוד בהט ש"הנתונים הסטטיסטיים אינם מהווים סוג של טיפול בנושאים מעין אלה" ("משרד החינוך המיוחד", קו האופק 20, עמ' 4 – 5). מדוע, אם כן, מגיעים לבסוף הנתונים שהם באחריות משרד החינוך, דרך הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה? באשר לטענה כי ממוצה הטיפול בילדים לפני שמפנים אותם לחינוך המיוחד. לאיזה טיפול בדיוק מתכוון משרד החינוך? הטיפול שיוצג להלן הוא דוגמא למה שלא מתרחש במערכת החינוך של היום.

"אנחנו נפגשות עם ילדים חכמים ואינטיליגנטים שמגיעים לכיתה ומתקשים", מספרת רחל קוגל, מנהלת מרכז למידה "יד מרלן", בשכונת עיר-גנים בירושלים. "מבין 22 הילדים יוצאי אתיופיה שבאים למרכז שלנו לא הייתי שולחת אף אחד לחינוך המיוחד". עבודתה של קוגל, שותפתה מריז אביב, וקבוצת המתנדבות שעובדות במרכז, מתמקדת באיתור ילדים המתקשים בקריאה ובכתיבה עוד בתחילת גן חובה. בתיאום עם שני גנים ובית ספר יסודי בשכונה הן מוציאות את הילדים המתקשים לשעתיים שבועיות עד סוף כיתה א'.

כמחצית מהילדים עימם הם עובדים השנה (22 מתוך 50 ילדים) הם יוצאי אתיופיה שעיקר הבעיה שלהם נובעת מהבדלי תרבות בינם לבין הישראלים הוותיקים. "ילד יוצא אתיופיה, למשל, ששומע מצוין", מתארת רחל את המקרים איתם היא נתקלת, "אבל לא עושה הבחנה בין צלילים דומים כמו צ' וס' מסיבות תרבותיות הם עלולים למצוא לו ליקוי שמיעתי. לעומת זאת אנחנו מוצאים אצל ילדים אתיופיים תפיסה חזותית מאוד חזקה. בפאזלים למשל: ילד יוצא אתיופיה יראה את פרטי הפרטים של התמונה. עוד דבר שחזק אצל ילדים אתיופים הוא המוטוריקה העדינה. לפעמים רואים ילדים אתיופיים שנחשבים איטיים. כשמכירים אותם אחד על אחד הם עובדים מצוין ומבינים מזה שהאיטיות היא סגנון שונה של זמן.

הפתרון של "יד מרלן" הוא משולב. קוגל: "אנחנו בונים תוכנית אישית לכל ילד ועובדים איתו בריבוי של החושים ולא רק בחוש אחד. אחד הדברים החשובים לילדים אתיופים הוא גם שצריך לתת לילד יותר הצלחות בתחומים שהוא חזק בהם והוא יעיז יותר. הם צריכים את זה כדי להעלות את ההתקדמות שלהם. ילד אחד מבריק בפאזלים. אז אפשר להתחיל כל שיעור בפאזל וזה מחזק לו את המוטיבציה בדברים שקשים לו יותר".

שילוב – במקום השמה בחינוך המיוחד

כמה מרכזים אתם מכירים ברחבי הארץ, כמו המרכז של קוגל ואביב, שמצליחים לתת מענה לקשיים של ילדים יוצאי אתיופיה בקריאה ובכתיבה ומלווים אותם במשך שנתיים אינטנסיביות? וכמה מתוכם, תומכים בהורים כספית כמו "יד מרלן", ומשלמים עבור סל התרבות בביה"ס, כל הספרים, אוכל לארוחת צהריים, טיולים ויציאות ומימון של קייטנות בקיץ? ומה יעשו כל הילדים שלא זוכים לעבודה אינטנסיבית ומקבלים ממשרד החינוך את התווית המשפילה וההרסנית של החינוך המיוחד? מה יעשו ההורים שמשרד החינוך בדרכו הביורוקרטית האופיינית החליט להפנות את ילדיהם לחינוך מיוחד עקב לקות למידה או כל סיבה אחרת שמעידה על קשיי קליטה של הילד ותו לא? לאחרונה בעזרתו של בג"ץ נאלץ משרד החינוך להקדיש יותר משאבים ליישומו של חוק משמעותי מאוד שמשרד החינוך העדיף להתעלם ממנו עד כה – חוק השילוב.

החוק לשילוב ילדים עם צרכים מיוחדים בבתי הספר הרגילים חוקק בסוף שנת 2002 כתיקון לחוק החינוך המיוחד. הרעיון שעומד מאחורי החוק הוא שבמקום להפנות ילדים עם צרכים מיוחדים (לקויות למידה, מוגבלות בראיה או בשמיעה, לקויות התפתחותיות וכדומה) למוסדות לחינוך מיוחד או לכיתות לחינוך מיוחד בבתי ספר רגילים – יישאר התלמיד בכיתה הרגילה תוך קבלת סיוע לימודי ופסיכולוגי מיוחד. היתרון הבולט של שילוב הילד במסגרת הכיתתית הרגילה הוא בכך שיזכה להתקדם כמו כל ילד אחר ולהיות חלק מהחברה ולא תודבק עליו התווית של חריג המונעת ממנו התקדמות משמעותית.

על אף קבלתו של חוק השילוב נאלצו הורים רבים, בשיתוף עם עמותת ית"ד לילדים עם תסמונת דאון וארגון בזכות לאנשים עם מוגבלויות, לעתור לבג"ץ נגד משרד החינוך על מנת ליישמו. "משרד החינוך אמר כמה שהוא בעד שילוב והתנהג כאילו הוא נגד שילוב", אומרת עו"ד תרצה ליבוביץ' מארגון בזכות, בפגישה שנערכה בחודש פברואר עם עובדי אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה. "זה דורש עבורם שינוי בתפיסה ושינוי ארגוני וגם יש אנשים במשרד שמתנגדים לשילוב".

בג"ץ פסק ביוני 2004 כי על משרד החינוך לאפשר להורים לילדים עם צרכים מיוחדים שילוב בבתי הספר הרגילים. הוריו של ילד כזה זכאים לפנות לוועדת שילוב בית ספרית (מנהל, מחנך כיתה, נציג חינוך מיוחד, יועץ בית הספר) שתחליט האם הילד זכאי להיכלל בתוכנית השילוב. ואילו הפניה לוועדות ההשמה, המחליטות האם להפנות ילד לחינוך המיוחד, לא יתבצעו במקרים שבהם מעדיף ההורה את ועדת השילוב. "להפנות ילד לועדת השמה צריך להיות במקרים מאוד מיוחדים", אומרת ליבוביץ'. "לא צריכה להיות השמה אוטומטית. ובמקרים שיש הפניה אוטומטית לועדת השמה אפשר להתעקש על ועדת שילוב קודם לכן. ואנחנו ממליצים להורים שועדת השילוב תהיה כמה שיותר מפורטת, שיגידו בוועדה כמה שעות של סייעת הילד צריך בסיוע צמוד".

חשוב להבין, כפי שמדגישה ליבוביץ' עצמה, שחוק השילוב אינו מתאים לכל המקרים, ושההשקעה בילד במסגרת החינוך המיוחד היא גבוהה יותר מזו המופנית לילד המשולב במסגרת רגילה. ועם זאת, עבור רבים מהילדים יוצאי אתיופיה המופנים לחינוך המיוחד ברור כי שילוב מוצלח שלהם עדיף בהרבה לתהליך קליטתם הלימודית והחברתית, על פני השמתם במסגרות של החינוך המיוחד.

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system