מאת: רות יאסו
קריית-מלאכי
מכתבים למערכת – אתיופים נדרסים
בפרק של הסדרה "מ.ק. 22", יש סצנה בה נדרסת משפחה אתיופית. הדורסים הם זמרי הפופ שלמה גרוניך ועידן רייכל, העושים תחרות במדבר למי יש מוסיקה חזקה יותר ולא שמים לב למשפחה החוצה את הכביש. אבל גרוניך ורייכל אינם היחידים שעיוורים לאתיופים ומודעים רק למימד האקזוטי שלהם. הדריסה של המשפחה יכולה לסמל חוויה כללית שאנחנו חווים. דורסים אותנו, דורכים עלינו, אנחנו לא קיימים.
כשאנחנו קיימים אז זה רק כדי להגיב על אמירה גזענית כמו זו של ראש מועצת מבשרת ציון, כרמי גילון. בסופו של דבר תמיד קושרים אותנו בחדשות לדם, ללכלוך, לחיטוט בפחי אשפה ולאלימות. אז זה לא רק כרמי גילון שחוטא באמירות שלו שמצמצמות את הקהילה אתיופית, שלוקחות ממנה את הכישורים שלה, את הנתינה שלה למדינה. זה הבחירה של התקשורת המסחרית להכניס אותנו לתוכה רק כמוכים, כסובלים ועושים בלאגן לאשכנזים אליטיסטים במבשרת-ציון.
מוכה וסובלת היא גם דמותו של האתיופי (אדיסו הש.ג.) ב- "מ.ק. 22". בכך לא ברור אם הסדרה משיגה את מטרתה הסאטירית-ביקורתית או רק מנציחה את המצב הסטריאוטיפי הקיים. טוב, לפחות בזכותה זכינו לנציג בסדרה פופולארית בפריים-טיים.
