חיפוש
Close this search box.

בעד גטו אתיופי

מאת: אשר רחמים,

עובד סוציאלי קהילתי, מנסה לענות על השאלה: איזה סוג של קהילתיות אנחנו צריכים?

בראש השנה נפלה בחלקי הזדמנות לחגוג אצל בני דודים בנצרת עילית וזכיתי לראות מפגש נדיר שלא נוטים לראות בימינו. במהלך החג ביקרתי בבית כנסת של הקהילה האתיופית בו נערכו תפילות לחג. התפילות היו בהשתתפותם של הדור הצעיר ומבוגרים ואנשי רוח (קייסים). השילוב שנוצר בין דור הצעיר לבין הקייסים בניהול התפילה יצר אווירה אמיתית של חג וגעגועים לתרבות שהוזנחה.

שני הדורות התפללו יחדיו כאשר בין תפילה לתפילה נערכו דרשות בעברית ובאמהרית מפי הקייסים, דבר שיצר קירוב וכבוד הדדי. הקייסים לימדו את רזי ההלכות של תפילות לראש השנה כפי שנהגו באתיופיה, במקביל ניסינו להשוות בין שני המקורות. הצעירים שאלו את הקייסים שאלות בהערכה וגם קיבלו תשובות. שמחתי על ההזדמנות הנדירה לראות שילוב בין ישן לחדש ובין 'שם' ל- 'כאן'.

"הילד רץ מהר יותר אך הזקן מגיע ראשון" מלמדת אימרה נפוצה על הכבוד שרוכשת הקהילה לזקן ולחכמתו. זקני העדה וחכמיה שימשו כגורם מתווך בעייני סכסוכים אישיים וקהילתיים, סכסוכי קרקעות וכו'. מערכת חוקים והנורמות הייתה בתוך הקהילה עצמה והם לא נזקקו לרוב להתערבות גורם חיצוני. במסגרת הסדר החברתי הברור גם התאפיינה בביקורת עצמית כלפי בניה "העצלנים" שלא קצרו בזמן את מה שזרעו. קודים תרבותיים מיוחדים לעדה כגון: נימוס, ענווה, איפוק, סבלנות, נינוחות, וערבות הדדיתאפשרו לשמור על ההיררכיה, הסדר בקהילה ועל אחדותה. הקהילה אופיינה באחדות ומנהיגות.

אלא שעכשיו הקהילה אינה מפרגנת לעצמה ולבניה, רבים מאתנו חשים תחושת כישלון, ולוקחים אחריות על טעויות קליטה שנעשו כל ידי הממסד הקולט. המסע לסודן סייע בפירוק הקהילה והממסד פירק אותה בשנית ויצר "מקבץ" של משפחות, בלי שום היגיון משפחתי וקהילתי, שמוקמו במקומות חלשים. הקולטים ניסו למשל להגדיר את קהילת יוצאי אתיופיה על פי מוצא וצבע עורנו בלבד, ובכך התעלמו מהמורכבות של קהילה המגיעה מאזורים גיאוגרפים שונים (גונדר, טגראיי, ארמצ'הו, סמין, קורה, שלא נדבר על קבוצת "פלאשמורה" וכו'), כשלכל אחד מהאזורים הנ"ל יש דפוס התנהגות, מעמדות ואפילו אורח חיים שונה אחד ממשנהו.

אנו שומעים כל הזמן את המושג "גטו אתיופי". מן הראוי לרענן את הזיכרון בכך שגטאות נוצרו תחילה בשל מדיניות מכוונת. כמו כן, קהילתיות של יוצאי אתיופיה עשויה לחזק יותר מאשר להחליש. כמובן שיש תנאי שחיבים לקחת בחשבון. בנייה מחדש את הכישורים הקהילתיים, ובעיקר דגש על פתרונות טובים יותר בחינוך ברווחה ובתעסוקה. הקהילה דלת משאבים חומרים, לכן דרושה השקעה של משאבים מתוך אמונה וידיעה ברורה שהקהילה תמשיך, תתחזק ותיצור שותפות קהילתית עם קבוצות אחרות. הניסיון של בניית קהילה "ישראלית" ו- "חדשה" תוך התעלמות מעברה הוא מסוכן מאוד ועלול להזיק יותר מאשר לתרום. לי ברור לחלוטין שקהילה זו ובניה מסוגלים לעמוד בכל אתגר כפי שעשו בעבר, ולשרוד להתרומם ולפרוח מחדש, אך זה תלוי ביכולת שלנו להאמין ולהביא את השינוי הדרוש מבחינה חברתית, כלכלית ופוליטית.

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system