מאת: מורן פלד

דור הפלמ"ח של סטודנטים יוצאי אתיופיה

ההישג שבמספר גבוה יחסית של סטודנטים יוצאי אתיופיה אינו מחפה על בעיות תעסוקה חמורות ועל הצורך בריכוז אינפורמציה ומשאבים בתחום.

תמונת מצב של ההשכלה הגבוהה בקרב יוצאי אתיופיה

סטודנטים תחת חרב הקיצוצים

"כל תחילת שנת לימודים אנחנו כמעט באי ודאות לגבי המשך הקיום של מינהל הסטודנטים", מציינת אורית מור סלע, מנהלת המחלקה האקדמית במינהל הסטודנטים בהתייחסותה להחלטה בשנה שעברה לבטל את המנהל. ההחלטה, שבאה בעקבות תוכניתו הכלכלית של שר האוצר בנימין נתניהו, בוטלה לבסוף בעקבות הפגנת מחאה שארגנו סטודנטים עולים ובהתערבותה של שרת הקליטה, ציפי ליבני.

1282 סטודנטים יוצאי אתיופיה זכו בשנת הלימודים תשס"ג לסיוע של מנהל הסטודנטים הכולל מימון שכר לימוד מלא לתואר הראשון, מלגות קיום חודשיות בסך 600 שקל, מימון חלקי לקורסי אנגלית, שיעורי עזר, קורסים למיומנויות למידה ופעולות תרבותית וחברתיות. מור סלע מדגישה את היחס הייחודי כלפי עולי אתיופיה: "בכל משרדי הממשלה יש תמימות דעים שבתקציב של סטודנטים יוצאי אתיופיה לא נוגעים. גם אם היו מפרקים את המנהל הם לא היו נפגעים. יש גם התייחסות לכל יוצאי אתיופיה (בניגוד ליוצאי מדינות אחרות) כזכאים, אפילו אם נולדו בארץ". על אף היחס המועדף יש מקום לחשש שהקיצוצים המתוכננים לתקציב 2005 יגעו גם ביוצאי אתיופיה. כבר כיום קוצצו 6.5 מיליון שקל מתקציב המינהל מה שהשפיע למשל על עולי קווקז ובוכרה, שזכו לתמיכה דומה לזו של יוצאי אתיופיה ונאלצו לאחר הקיצוץ להסתפק במלגות קיום בשנה הראשונה בלבד.

תחום אחר שבו מורגשים הקיצוצים ביתר שאת הוא המכינות הקדם אקדמאיות. "בלא מכינה אין ליוצאי אתיופיה סיכוי להשתלב במוסדות להשכלה גבוהה". אומר ד"ר פלטי סתוי, מנהל האגודה לקידום החינוך האחראית על המכינות הקדם אקדמאיות, "למעלה מ- 90% מהסטודנטים יוצאי אתיופיה הם בוגרי מכינה. הבגרות אינה מספיקה לרבים מהם, ויש להם קושי גדול בעברית ובאנגלית. הם לא עומדים במבחן הפסיכומטרי כיוון שהמרכיב של האנגלית וההבעה הוא מאוד קריטי בפסיכומטרי. המכינה היא זו שמיישרת את ההדורים".

הסיוע ליוצאי אתיופיה במכינות הוא מסיבי יותר מזה של מנהל הסטודנטים. במסגרתו הם מקבלים פטור משכר לימוד, מלגת קיום של עד 1400 שקל, מעונות חינם וגם עזרה במעטפת הכוללת: מימון קורס הכנה לפסיכומטרי, שיעורי עזר, השלמת מלגת קיום לצעירים לפני צבא וסיוע וייעוץ של רכז מכינות בן הקהילה. אם קודם לקיצוצים היה הסיוע המעטפתי עשוי להגיע עד לכ- 8000 שקל, הרי שלאחר מכן הוגבלה המעטפת עד ל- 3600 שקל בלבד. כל מכינה נאלצת, אם כן, להכריע באיזה תחום לא יזכו יוצאי אתיופיה לסיוע. כך למשל בחלק מהמקומות מבוטלות ההסעות ובמקומות אחרים זה הסבסוד למעונות או הקורס הכנה לפסיכומטרי.

כנס שנוי במחלוקת

התחושה שיש כאן חלון הזדמנויות שעלול להיסגר מאפיינת את כל הגורמים המטפלים בסטודנטים עולי אתיופיה. תחושת הדחיפות המאפיינת את הגורמים המטפלים בסטודנטים זה מה שמביא את העוסקים בתחום לדרבן את יוצאי אתיופיה לנצל את הזכויות שלהם, כל עוד הדבר מתאפשר. "אני שמח שזה המצב", מתייחס סתוי למספר הלומדים במכינות ובמוסדות האקדמיים, העומד בשנת תשס"ג על מספר שיא של 2311 יוצאי אתיופיה, "אבל זה לא ממצה את כמות הסטודנטים הפוטנציאלית שהיא פי שלושה. אני רואה את המספר 2000 סטודנטים כמספר סביר בהחלט".

תחושה זו, בשיתוף עם הרצון לתמוך בסטודנטים הקיימים, היו הגורמים שהביאו לכנס "השכלה בעלייה" שנערך בינואר השנה בנושא סטודנטים יוצאי אתיופיה. הנוכחות בכנס הייתה מרשימה – למעלה מאלף סטודנטים, תלמידי מכינה ובני נוער התכנסו בבית החייל בת"א בשעות הערב וזכו לשמוע דברים מפי שר הביטחון שאול מופז, שרת החינוך לימור לבנת, שרת הקליטה ציפי לבני ואורחים נוספים. אפשר בהחלט להסכים עם הדרישה שהעלו דוברי הכנס, לערוך אותו אחת לשנה, כאקט של תמיכה ועידוד בסטודנטים הקיימים ובסטודנטים עתידיים. גם בקרב קהל הסטודנטים יש נטייה להסכים עם קביעה זו. "הכנס קיבל סיקור תקשורתי ודברים כאלה כן מובילים להתעוררות של הקהילה". אומר אביאל אברהם (26), סטודנט למדע המדינה וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, על כך גם מסכים עזרא יברקן (26), סטודנט להנדסת אלקטרוניקה בבר-אילן: "ישבו באולם תלמידי תיכון שמאוד התרשמו מכמות הסטודנטים. זה חשוב מאוד שקהלים אחרים, צעירים משפחות ומבוגרים ידעו את המצב הקיים ויראו תוצאות".

אולם בקרב הסטודנטים נשמעים גם קולות אחרים, שבאו לידי ביטוי במחאה השקטה של סטודנטים רבים, שיצאו במהלך הנאומים מחוץ לאולם. "הכנס לא פגע במטרה", מסביר את התופעה אבי וודג'ה, העושה השלמה לתואר שני במשאבי אנוש במכללת אריאל ועובד כרכז סטודנטים יוצאי אתיופיה במכללה. "כל גוף שמעורב בתמיכה בסטודנטים יוצאי אתיופיה רצה לקחת בלעדיות על ההצלחה. הערב הזה פספס את הדבר שבשמו התכנסנו. במקום הנאומים היה צריך למקד את הדברים ושהסטודנטים ייצאו עם יותר ידע. לי לא חידשו שום דבר מהכנס".

נימה חריפה יותר משמיע דניאל אלמו (24), סטודנט לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית. "הכנס מציג תפיסה שלדעתי מטופחת מלמעלה על ידי הממסד שצריך להיות גאה בלהיות סטודנט", אומר אלמו, "במדינה מתוקנת להיות סטודנט הוא דבר אוטומטי ולא משהו שצריך להתגאות בו. אחוז הקהילה באוכלוסיה צריך להיות מתורגם אוטומטית לאחוז הסטודנטים. וזה לא ככה. התחושה כיום היא שברגע שאתיופי הופך לסטודנט הוא מגשים את עצמו".

גם אם קשה להסכים עם נימתו החריפה של אלמו, המבטלת את התקדמות צעירי הקהילה במוסדות להשכלה גבוהה, עדיין יש בביקורת שלו כדי להדגיש את מצבם הבעייתי של הסטודנטים יוצאי אתיופיה. "התפיסה הרווחת בקרב סטודנטים יוצאי אתיופיה", מוסיף אלמו, "היא שסטודנט זה תפקיד בקהילה. מרגע שנהיית סטודנט אתה מימשת את תפקידך". המסר הסמוי שעלול היה לעלות מהכנס, הוא שהשכלה גבוהה היא המטרה העיקרית אליה צריכים יוצאי אתיופיה לשאוף זאת במקום להסתכל על ההשכלה הגבוהה כאמצעי להשגת מטרות אחרות, כמו תעסוקה ואיכות חיים.

הנטייה להתעלם או להזניח את עתידו של הסטודנט עלולה לפגוע בסופו של דבר במספר הסטודנטים בני הקהילה. "חסר לסטודנטים את הביטחון שהם יקבלו מהלימודים האלה משהו" אומר יברקן. ואילו סתוי מוצא את סוגיית העבודה כהסבר מרכזי לכך שמספר תלמידי המכינות לא השתנה משמעותית בחמש השנים האחרונות (950 בממוצע): "קיימת מצוקה כלכלית אובייקטיבית. והפיתוי הגדול של צעירים יוצאי אתיופיה הוא ללכת לעבוד אחרי השירות הצבאי בין היתר עקב המענק שניתן לעבודה מועדפת. זה שדוחים את הלימודים זה לא כל כך בעיה. הבעיה היא שזה מתקבע והצעירים עלולים לא לבוא ללמוד בכלל".

על פי נתוני דו"ח אדווה דו"ח אדווה שנערך בשיתוף עם אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה, מתוך המובטלים יוצאי אתיופיה בשנת 1999, מהווים האקדמאים את האחוז הגבוה ביותר (24%) זאת בשעה שאחוז המובטלים בקרב מי שלא למד בכלל עומד על 8%. "ייתכן שנעדרי הכישורים הפורמאליים", מסביר הדו"ח את התופעה, "אינם מתקשים למצוא עבודה, בייחוד על רקע התרכזותם בענפים ובעיסוקים של צווארון כחול, בעוד שבעלי השכלה כלשהי, המבקשים ככל הנראה תעסוקה הולמת, מתקשים יותר" (מידע על שוויון 2002, עמ' 21). התמודדות עם מצוקת האבטלה מולידה בקרב האקדמאיים פתרונות חלקיים ובעייתיים. אחד מהם עלה בכנס בצורה סאטירית במערכון של ברו וואסה, שבו מוצע למי שלמד פסיכולוגיה באוניברסיטה להיות "מגשר- על".

לתחושת 'העבודה בקהילה כברירת מחדל' שותפה גם יו"ר איגוד הסטודנטים יוצאי אתיופיה, מזי מלסה. "זה תופעה חיובית אבל אי אפשר גם להמשיך כך". אומרת מלסה, "מי שסיים ללמוד מחשבים לא צריך לעבוד באיזשהו פרויקט. הפרויקטים הם זמניים. ומה הלאה? חשוב לחזור לעזור לקהילה אבל זאת לא הדרך. כולם כבר מחפשים דרך להתברג באיזשהו פרויקט". לנוכח המצוקה והפתרונות הבעייתיים קשה להבין את התעלמות הגורמים המטפלים בסטודנטים מהשפעת הבעיה על כלל הקהילה ועל המוטיבציה שלהם ללכת ללמוד. אמנם, כפי שהוזכר בגיליון 'קו האופק' הקודם, החל לפני כשנה בעבודתו רכז תעסוקה לסטודנטים יוצאי אתיופיה (שמעון סולומון). תפקיד זה הוא משמעותי אך אינו מספיק כאשר הוא אינו מקבל גיבוי מלא מכלל המערכת.

מה הכוונה בגיבוי אמיתי מהמערכת? לפחות בקרב הסטודנטים המרואיינים יש תמימות דעים בנושא: "צריך לשים אנשים בעמדות מפתח, בתפקידים בכירים, במשרדי ממשלה". אומר יברקן, "תחושת המסוגלות גם היא חשובה. כשרואים שאנשים נמצאים בעמדות מפתח זה משפיע על התפיסה של העדה וגם של החברה. אפליה מתקנת לא צריכה לבוא מתוך רחמים. אל תוריד את רף הקבלה אבל תן לי גישה. ליוצאי אתיופיה יש בעיה של קשרים ואין להם אנשים שהם מכירים ודרכם הם יכולים להתברג".

מענה לצרכי השוק

אחד הפתרונות שהועלו במהלך הראיונות לבעיית התעסוקה הוא הכוונה של יוצאי אתיופיה למקצועות הטכנולוגיים ומדעיים שלא מיוצגים מספיק במקצועות אלה. "עדיין אנחנו לא רואים מספרים גדולים של סטודנטים יוצאי אתיופיה מיוצגים במדעים המדויקים, מחשב, אלקטרוניקה", אומרת מור סלע. דומה שבמקצועות הטכנולוגיים והמדעים המדויקים צריכים להתקיים מספר תנאי יסוד על מנת שאדם יוכל לקדם את עצמו בתחום דומה שבקרב יוצא אתיופיה יש קושי רב במימוש מלא של תנאי יסוד אלה. "הרקע של יוצאי אתיופיה הוא שונה מכלל האוכלוסייה", אומר יברקן,"אין להם תמיכה מהבית בחלק הריאלי".

אבי דניאל (27) המסיים השנה לימודי הנדסאי אלקטרוניקה במכלל רופין מציין תנאי נוסף: "הלימודים דורשים ממך משמעת עצמית רבה מאוד. זה דורש המון ידע במחשבים והשקעה במקצועות הריאליים וצריך לעמוד בכל הסטנדרטים. גם אובייקטיבית המקצוע מאוד קשה ויש בו נכשלים לא מעטים. מה שחסר לאתיופים זה מוטיבציה ונכונות למידה". את בעיית המוטיבציה הנמוכה מסביר דניאל דרך קשיים חברתיים ומשפחתיים אבל יש גורם נוסף שעלול להשפיע על מוטיבציה – דימוי של הסטודנטים בעיני החברה ובעיני עצמם.

עבור אביאל אברהם, המכהן כרכז של יוצאי אתיופיה מטעם מנהל הסטודנטים באוניברסיטת בר אילן התופעה היא מוכרת. "יש לנו במכינות סטודנטים מבריקים, שמתייחסים ללימודים ברצינות ואין שום סיכוי שלא יתקבלו למקצועות הטכנולוגיים". הוא מסביר, "הבעיה היא משהו שהוא מובנה – הפחד של הגופים שמטפלים לשלוח סטודנטים למקצועות האלה. גם למוסדות יש יד בזה וגם הסטודנטים – זו תדמית שנוצרה עם השנים שהיום אנחנו מנסים לשבור אותה".

אחד הפתרונות שמנסים להתמודד עם האתגר של מימוש כל התנאים היא פרויקט 'עתידים' שהוקם בשנת 1999 במטרה לקדם תושבי הפריפריה לפני ואחרי צבא לרכוש מקצוע מתחום ההנדסה או המדעים המדויקים. עיקר משאבי הפרויקט מופנים כלפי תלמידי בתי ספר תיכוניים. בוגרי תיכון מצטיינים זוכים להשתלב בעתודה הצבאית דרך לימודים קדם צבאיים (3-4 שנים) ומלגות דיור. בשנת הלימודים הנוכחית לוקחים בחלק בפרויקט כ- 60 יוצאי אתיופיה השותפים לתוכנית העתודאים.

לפרויקט שותפים גורמים רבים כמו: קרן סקט"א רש"י, משרד הביטחון, משרד החינוך, האוניברסיטאות השונות ועוד גופים ובמסגרתו גם מטופחים יוצאי צבא מהפריפריה. עזרא יברקן הלומד הנדסת אלקטרוניקה בבר-אילן הצטרף לעתידים לאחר שירותו הצבאי. כיום במסגרת הפרויקט הוא עובר כעת חניכה במפעל HP ברחובות.

צורך בריכוז של הטיפול בסטודנטים

מי אמור לרכז את ההתמודדות עם האתגרים הרבים ולקדם את הסטודנטים יוצאי אתיופיה? האם מנהל הסטודנטים? או אולי האגודה לקידום החינוך? או אולי מרכז ההיגוי של יוצאי אתיופיה, הפועל מתוך האגודה לקידום החינוך לקידום שילובם והישגיהם של יוצאי אתיופיה בכלל מערכת החינוך?

"השאיפה שלי אחרי הלימודים בבית הספר מנדל למנהיגות חינוכית", נזכרת טרוורק מולט, יו"ר מרכז ההיגוי, "הייתה להקים גוף שיאחד את הנושאים הקשורים לסטודנטים יוצאי אתיופיה ושיהיה רצף בטיפול בין המכינות לבין מנהל הסטודנטים". במסגרת המוטיבציה הזאת ניסתה טרוורק לקדם צוות חשיבה המשותף לכל הגופים המטפלים בסטודנטים יוצאי אתיופיה במטרה לאגם משאבים, תוכניות ואינפורמציה. אחת הסיבות לכך שזה לא הצליח היא לדעת פלטי סתוי כיוון שבמשך חצי השנה האחרונה אין מנהל למינהל הסטודנטים לאחר פרישתו לגמלאות של דוד סודרי בחודש דצמבר אשתקד. "הפיזור של המשאבים הוא בעיה של יוצאי אתיופיה", כואב סתוי את הנושא ,"אין מחסור בכסף ואין מחסור באנשים ובגופים שרוצים לעזור אבל אין תיאום. וזה זועק לשמים. לפחות שיתקיים פורום מרוכז ומתואם שיעסוק בריכוז משאבים. בואו נשב ביחד – שלא תהיינה כפילויות".

אי קיומה של כתובת אחת המטפלת ביוצאי אתיופיה משפיעה על תחום נוסף הרה גורל. "מינהל הסטודנטים נותן את מה שיש לו מבחינת סיוע", מסבירה מולט, "אבל יש פספוס גדול מבחינה אינפורמטיבית. צריך שיהיה גוף שיבוא וייתן אינפורמציה אפשר להוציא אינפורמציה מהאינטרנט אבל לא כולם נגישים לאינטרנט. יש הרבה מלגות שצריך שיהיה מי שירכז את הטיפול בהן. אם הקרנות היו שואלות באיזה סטודנטים לתמוך הייתי מעדכנת אותם כך שלא ייווצר מצב שיש תמיכה של הרבה קרנות בתחומים מסוימים ומעט מאוד תמיכה בתחומים אחרים. יש מקצועות ואנשים שמקבלים הרבה ויש כאלה שלא מקבלים בכלל. יש הרבה סטודנטים שלא יודעים להשיג את המלגות ומאוד מתקשים".

אפילו במינהל הסטודנטים מודים בחולשה שלהם בתחום האינפורמטיבי. "זו שאלת המיליון דולר שכולם שואלים אותנו", עונה מיכל דה יונג, הממונה על המחלקה של תכנון ותקצוב של מינהל הסטודנטים על השאלה האם יש להם אינפורמציה על מספר בוגרי התואר הראשון והשני. "הבעיה היא שאנו עוסקים רק באלה שמקבלים סיוע ולכן אין לנו את הנתון של אלה שמסיימים. הייתה פניה שלנו לאוניברסיטאות בבקשה למידע שנמצא ברשותם אבל היא לא העלתה תוצאות".

על בעיית האינפורמציה לכל סטודנט כמעט יש את הסיפור האישי שלו. "הייעוצים שקיבלתי היו עשר דקות כל אחד", נזכרת טטינה אספה (36) הלומדת תואר שני בבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, "ואם אני רוצה לשאול עוד שאלות אני צריכה לחפש בעצמי. זה מסובך גם לסטודנט ישראלי ולאתיופים עוד יותר כי הבית לא מעניק להם אינפורמציה מספקת". עבור דניאל האינפורמציה והמאבק לממש את הזכויות שלו היו מאוד משמעותיים השנה: "קרן סקט"א רש"י מקציבה כל שנה כסף לשיעורי עזר. שנה שעברה הכסף הזה לא נוצל כי אף אחד לא אומר לך שקיימת האופציה וכדי לממש אותה אתה צריך למצוא מרצים שיסכימו ללמד אותך. השנה אני נלחמתי והשגתי מרצים כדי לנצל את הכסף".

מה שעברו אספה דניאל וסטודנטים רבים אחרים בניסיונם לקבל את המידע שמגיע להם עשוי לשמש מעין דוגמא למה שצריכים סטודנטים יוצאי אתיופיה לעשות בטרם יגיעו למנוחה והנחלה. "הסטודנטים היו תמיד אלה שביצעו את המהפכות החברתיות", אמרה מזי מלסה בנאומה הקצר בכנס. על אף העול הכבד של הסטודנטים יוצאי אתיופיה, שאמורים לייצג את הקהילה בפני החברה הישראלית וגם לשמש מודל לחיקוי בקרב הדור הצעיר, יש עדיין תחומים נוספים שבהם הם נקראים אל הדגל. מוטלת על כתפיהם, כמעט בעל כרחם, ועל כתף כל מי שחפץ ביקרם, המחויבות להילחם על זכויותיהם ולנסות ולהגביר את המודעות הממסדית והחברתית לבעיות הרבות עימן הם מתמודדים. כמו החלוצים בתחומים אחרים הם סוללים עכשיו את הדרך למען אחיהם הצעירים וגם למען אחריותה החברה הישראלית כלפי הקבוצות השונות בתוכה.