המסע מאתיופיה כמיתוס מכונן זהות

15 ביולי 2013
גליון מספר 19

מאת: דר גדי בן עזר

המסע מאתיופיה כמיתוס מכונן זהות

המסע מאתיופיה לסודן (שנערך בשנים 1977 עד 1985), הוא על פי הפסיכולוג הקליני ד"ר גדי בן עזר, מה שמגדיר יותר מכל את זהותם של יוצאי אתיופיה בישראל. במאמרו: "המיתוס הפרטי של יהודי אתיופיה", טוען בן-עזר כי סיפור המסע הפך עבור אלה שעברו אותו ועבור שאר העולים למיתוס מרכזי שהשפיע ועדיין משפיע על הדרך שבה תופסים העולים את קליטתם בישראל.

יוצאי אתיופיה רואים את המסע כמשקף שלושה מרכיבים עיקריים: הזהות היהודית, הסבל (הפיסי והנפשי) והגבורה. זהותם היהודית התחזקה כתוצאה מהניסיון לשמור את המצוות על אף המעבר בסביבה גויית, הרדיפות והקשיים. הסבל במסע כלל בתוכו רעב, פרידה מבני המשפחה, מיתות רבות, אונס של בנות הקהילה חטיפות ועוד. בנוסף ראו רבים את סיפור המסע כסיפור של גבורה, בעיקר מתבגרים ובוגרים צעירים, שחוו חוויית חניכה והתבגרות.

הדימוי המרכזי שמאחד את שלושת המרכיבים בעיני העולים היה הדימוי של יציאת מצרים. ואכן, יהודי אתיופיה חשו כמי שמשחזרים את הסיפור המיתי של יציאת מצרים ושבים לארץ המובטחת אחרי גלות ממושכת. אלא שהחברה הישראלית סתרה את המיתוס הזה והעדיפה לראות בעלייה מאתיופיה אישור נוסף לתפיסתה העצמית כ- "מצילה של היהודים בעולם". ההתנגשות בין תפיסתה של החברה הישראלית ובין תפיסת העולים יצרה משבר פסיכולוגי חמור – היא החלישה את יכולתם של העולים להתמודד עם המוות הרב ועם קשיי הקליטה.

(גדי בן עזר, "פנים" – כתב עת לתרבות, חברה וחינוך, 12.03)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים