חיפוש
Close this search box.

ביקורת ספרים- "אתיופיה: נצרות, אסלם ויהדות"

ביקורת ספרים

הספר: "אתיופיה: נצרות, אסלם ויהדות", הוא ניסיון ראשון ומבורך בשפה העברית לתיאור המורכבות הדתית והתרבותית של אתיופיה. לכל מי שראה באתיופיה מדינה אפריקאית דלת משאבים וענייה וכן לכל מי שמתעניין בהיסטוריה ובמוצא של אחת הקהילות היהודיות המרתקות ביותר, הספר הזה הוא חובה. תחושת העליונות, שהיא לצערנו נחלת ישראלים רבים, כלפי העולים החדשים מאתיופיה צפויה להתאדות לנוכח העושר והעומק התרבותי והדתי של ארץ מוצאם. דומה שגם בקרב הקהילה האתיופית יש לספר תפקיד חינוכי חשוב. מתוך רצון להשתלב בחברה הישראלית, נעשה בקרב העולים ניסיון לטשטש את המיוחד והשונה שביהדותם ואת ההקשר התרבותי הרחב שבה צמחה. התכחשות זו, למורכבות התרבותית של שלושת הדתות באתיופיה שהיא מהמרתקים ביותר שאפשר למצוא במדינה בודדת, עלולה דווקא לשרת את אלה הרואים את עצמם עליונים מעל אחיהם כהי העור.

הספר פותח בתיאור הנצרות האתיופית שנחשבת לאחד מזרמיה המוקדמים של הנצרות העולמית. תיאור חלק זה, פרי עטו של פרופ' סטיבן קפלן, הוא הבשל והעשיר ביותר בספר ולו בזכות הקשר ההדוק שהיה קיים בין הלאומיות והמלוכה האתיופית לבין הנצרות. חלקו האמצעי של הספר, שנכתב על ידי פרופ' חגי ארליך, מוקדש לתקופה שבה החל האסלאם לקחת חלק משמעותי בייחסי הכוחות באתיופיה עד לפריחה חסרת התקדים שלו בעקבות נפילתו של העריץ מנגיסתו ב- 1991. החלק השלישי והאחרון עוסק בגישות המחקר השונות למוצאם של יהודי אתיופיה, בהיסטוריה שלהם ובאורח חייהם הדתיים והתרבותיים באתיופיה.

חשיבותו של ספר זה מתחדדת עקב העובדה המצערת שספרי תולדות עם ישראל של ימינו אינם מכילים ולו שמץ מתולדותיהם של יהודי אתיופיה. לכן מחובתו של כל מורה להיסטוריה לדעת את הספר על בוריו ומחובתנו כאזרחים להעיר את תשומת לב משרד החינוך לדבר. לא תיתכן קבלתה של עדה בחברה עד שלא יכתבו קורותיה בספרי ההיסטוריה הממלכתיים.

וכאן אפשר להצר על כך שחלקה של יהדות אתיופיה בספר הוא הקצר ביותר מבחינת העמודים והחיוור ביותר. כאילו לא די בדה-לגיטימציה שעושה הממסד החינוכי לתולדותיה של העדה, שדומה שגם המחברת הגר סלמון משתפת פעולה מבלי להתכוון עם מגמה זו. הכוונה היא בעיקר לגישה המחקרית היבשה שבה היא מתייחסת למוצא העדה ולהיסטוריה שלה. הבחירה של סלמון שלא לנקוט עמדה ביחס לגישות המחקר השונות היא תמוהה ומצערת.

הבחירה שלה באובייקטיביות מחקרית עוד יותר צורמת כאשר קוראים את הפסקאות הדלות שנכתבו על פרקים טעונים ומרתקים בהיסטוריה של יהודי אתיופיה. כמו במקרהו של הנזיר משיח השקר אבא מהארי, שבתקופת הייאוש של סוף המאה ה- 19 קרא לביתא-ישראל לבוא אחריו לים סוף שייבקע ויובילם לירושלים. אלפים נענו לקריאה זו ויצאו למסע הרה האסון ב- 1862. התבדות הנבואה גרמה למשבר איום, התפוררות קהילות רבות וגל התנצרויות. מקרה זה מצוין אצל סלמון בכמה משפטים ובדלות אקספרסיבית: "מקרה מפורסם של תגובה יהודית לפעולות המיסיון אירע בשנת 1862. אחת מקבוצותיהם, שהונהגה על ידי כמה נזירים, עזבה את מחוזה ויצאה לדרך חתחתים במטרה להגיע לארץ ישראל. את דרכם לארץ הקודש עשו לאורך אזור תיגרה עד שטעו, נבזזו ונפוצו לכל רוח. רק חלקם הקטן הצליח לשוב לאזור גונדר" (עמ' 29).

על אף הרצון של הכותבת לשקף באופן אובייקטיבי ומקצועי את ההיסטוריה של יהדות אתיופיה (מה שנעשה בצורה ממצה ומעניינת בחלק העוסק בפולקלור ובמנהגי העדה וחגיה), אסור היה לסלמון לשכוח שבניגוד לנצרות ולאסלאם – החומר שנכתב על יהדות אתיופיה יש לו משמעות חברתית ופוליטית עכשווית. עם אחריות שכזאת על כתפיה, מן הראוי היה לתת יותר לגיטימציה לחלק ההיסטורי, הכולל נוכחות של מלכים יהודים עזי השפעה, מלחמות ומוות על קידוש השם כנגד הנוצרים, הכמיהה העזה לציון והמחיר ששילמו חלק מהעולים בעלייתם ארצה. ראוי לפחות לקוות שבזכות ספר זה יזכה הדיון והעיסוק במוצא ובהיסטוריה של העדה לרלוונטיות מחודשת.

Welcome!

We at the AEJ surveyed hundreds of civic initiatives and then developed a search engine sorted by category, language, region and other helpful areas.

If you require assistance during the war, you will likely discover relevant information and details within AEJ’s system