מדינה בלי בושה

14 ביולי 2013
חברה אזרחית-קליטה ועלייה

כתב וצילם אבי אייך

שטף הפליטים שהגיעו מדארפור דרך גבול מצריים נחלש, אך מצבם של הפליטים בארץ הרבה יותר גרוע ממה שהם ציפו. בצעד יוצא דופן החליטו פליטים ועובדים זרים ממדינות אפריקה לצאת בגלוי ולמחות על מצבם. ביום שישי ה- 2/11/07 התקיימה בשדרות רוטשילד בתל אביב, הפגנת פליטים ממדינות אפריקה. מאות פליטים הגיעו להשתתף בהפגנה ואליהם הצטרפו ארגונים חברתיים ואזרחים ישראלים התומכים במאבקם, בתוך הקהל מצאתי את פצום לדזגיה, צייר במתמטיקאי מאריתריאה שעובד כאן כפועל זר.

כשהגעתי למקום, חשבתי על התרבות היפה שהייתה יכולה להיות כאן בישראל, אם ניתן לפליטים הזדמנות לחיות בינינו כבני אדם. בזמן שהסתובבתי וצילמתי, פגשתי אנשים כעוסים ומבולבלים מאוד, שהרצון שלהם לחיות בישראל, היה שווה כל דקה שהייתי בהפגנה הזו.

המפגינים צעדו לאורך שדרות רוטשילד דרך תיאטרון הבימה עד לרחבת סינמטק תל אביב וזעקו את כאבם. הם ביקשו לאפשר להם את הזכות לחיות כבני אדם במדינה דמוקרטית. השלטים בהם אחזו הצועדים הצביעו עד כמה גדול רצונם לחיות

כחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. מדי פעם נראו גם ילדים שהוחזקו על ידי אמהותיהם ואבותיהם שצעדו עם הקהל הרב שהגיע להפגנה.

אחד המפגינים, פצום לדזגיה, בן 35 שהגיע מאריתריאה, שנושקת לצפון אתיופיה, הוא מתמטיקאי ואמן בתחום הציור. שוחחתי עם לדזגיה, הדובר את שפת התיגריניה, בשפה האמהרית המשובשת שבפיו. הוא סיפר כיצד למרות הקשיים עזב את המשפחה והילדים מאחור, כדי לבוא ולהתפרנס מהעבודה בישראל, במטרה לשלוח את הכסף חזרה למשפחתו. "המצב היומיומי לא קל", מספר לדזגיה, "אני מתפרנס מעבודות ניקיון ברמת אביב-ג' וחוזר לישון עם החברים בתל-אביב. המקום בו אנו ישנים אינו ראוי למגורי אדם. אין לנו מיטות, ההיגיינה גרועה ורעש המוכניות התמידי לא מאפשר לנו לישון. קשה לנו ולמרות זאת אנחנו מבקשים ממשלת ישראל לעזור לנו להישאר כאן, כדי לחיות חיים נורמאליים.

"הציורים שלי מפורסמים בעולם ובאתיופיה וחלקם נמצאים כאן בישראל", מוסיף לדגזיה, "אשמח מאוד לפגוש אנשים שעוסקים בתחום האמנות שיוכלו לתת לי הזדמנות. אני מאוד מעוניין להציג תערוכת ציורים באחת הגלריות בישראל".

למעוניינים לסייע בהגשמת החלום מוזמנים לפנות לפצום לדזגיה 054-8164921

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים