הַאִם אֲנַחְנוּ גִזְעָנִים?

10 ביולי 2013
תרבות-מסורת-תקשורת

לאור היחס המחפיר אל משפחתו של גבריאל אבבו דוויט ז"ל, יוסי גמזו, פרופסור לספרות עברית ממכללת "אוהלו" בקצרין, מבקש להפיץ את שירו הַאִם אֲנַחְנוּ גִזְעָנִים?

לנשמת גבריאל אבבו דוויט ז"ל ולִכבודם של כּל עולי אתיופּיה

יוסי גמזו

הַאִם אֲנַחְנוּ גִזְעָנִים?

לנשמת גבריאל אבבו דוויט ז"ל ולִכבודם של כּל עולי אתיופּיה

הֵם עָבְרוּ חַתְחַתֵּי שְכוֹל וּפֶרֶךְ

וּתְלָאוֹת לְאֵין-סְפוֹר שֶעוֹדָן

חֲקוּקוֹת בְּלִבָּם מִן הַדֶּרֶךְ

מֵאֶתְיוֹפְּיָה לַגְּבוּל עִם סוּדָאן.

הֵם דָּבְקוּ בָּהּ, לְחוּד אוֹ בְּיַחַד,

לֹא סָרִים מִשְּבִילָם, לֹא נִסְטִים

וְעֻמְּתוּ עִם סִכּוּן וְעִם פַּחַד

מֵרָעָב, מִצָּמָא, מִלִּסְטִים.

וְהַכֹּל, בְּסַגְרִיר אוֹ בִּתְכֵלֶת

יְמֵי חֹם, בְּעֵינַיִם כְּמֵהוֹת

מִתְּפִלּוֹת בְּנוֹת דּוֹרוֹת שֶל תּוֹחֶלֶת

בְּכֹחוֹ שֶל חֲלוֹם בֶּן מֵאוֹת

שֶטֻּפַּח עַל חוֹפֵי אֲגַם טָאנָה

וּבִשְאַר מְקוֹמוֹת-מוֹצָאָם

וְשֶבּוֹ הָאוּטוֹפְּיָה נִתָּנָה

כְּפִצּוּי עַל כָּל מַה שֶּפְּצָעָם

אִם מִיַּד הַנַּצְרוּת הָרוֹדֶפֶת

אוֹ מִיַּד הַאִסְלָם הָאַלִּים

וְהֵזִין אֶת נַפְשָם הַנִּדֶּפֶת

וְלִבּוֹת הוֹרֵיהֶם הַכָּלִים

בְּתִקְוָה שֶתָּבְעָה בְּמַפְגִּיעַ

אֶת שֶכְּלָל לֹא הוּבַן מֵאֵלָיו:

שֶאֵי-פַּעַם יִזְכּוּ לְהַגִּיעַ

לְצִיּוֹן זָבַת דְּבַש וְחָלָב.

וַאֲנַחְנוּ לָהֶם הֲכִינוֹנוּ

מִבְצָעִים כְּמוֹ "מֹשֶה" וּ"שְלֹמֹה"

וְקִוִּינוּ כָּל-כָּךְ כִּי נָכוֹנוּ

לַצִּבּוּר הַזֶּה, שְבוּי חֲלוֹמוֹ,

לְעֵדָה מֻפְלָאָה וּצְנוּעָה זוֹ

שְנוֹת בָּנִים הַשָּבִים לִגְבוּלָם

עַד שֶבָּאוּ יָמִים אֲשֶר בָּזוּ

לְמֵיטַב אִחוּלֵינוּ כֻּלָּם

אֲטִימוּת-הַמּוֹחִין וְהַטֶּפֶש

שֶל חֶבְרָה מִתְנַשֵֹּאת וְקָרָה

שֶהִגִּיעוּ בָּהּ מַיִם עַד נֶפֶש

לְאוֹתָם שֶחָפְצוּ בִּיקָרָהּ,

לְאוֹתָם שֶנָּשְקוּ אֶת הָאָרֶץ

בְּיָרְדָם מִמָּטוֹס בְּנַתְבָּ"ג

וּבֵרְכוּ בָּהּ כָּל שְבִיל וְכָל הַר, עֵץ,

כְּבִרְכַּת "הַמּוֹצִיא" עַל פַּת-בַּג.

וְכָמְהוּ בָּהּ לִמְצוֹא לָהֶם בַּיִת

וְלֹא גֵטוֹ שֶל עֹנִי וּדְחָק

בֵּין אַחִים שֶיּוֹשִיטוּ כַּפַּיִם

תּוֹךְ שְמִירָה עַל קִרְבָה, לֹא מֶרְחָק.

וְאָכֵן, לֹא חָסְרוּ גַם כָּאֵלֶּה,

מוֹסָדוֹת וִיחִידִים וּקְרָנוֹת

שֶבּוֹעֵר בָּהֶם לַהַט בַּל-יֵלֶא

לְקַדֵּם, לְשַפֵּר, לְשַנּוֹת,

לְקַזֵּז אֶת מִטְעַן מַמְרוֹרֶיהָ

שֶל עֵדָה זוֹ מִיַּחַס עוֹלֵב,

אַךְ עֲדַיִן הַפַּעַר קוֹרֵעַ

לֵב כָּל מִי שֶעוֹד יֵש לוֹ כָּאן לֵב.

וְאֻמָּה רְדוּפַת תּוֹרוֹת גֶּזַע

וְחֶבְלֵי מְהַגְּרִים וֶעֱנוּת

עַד הַיּוֹם מִקִּרְבָּהּ לֹא הֵעֵזָה

לַעֲקֹר גִּלּוּיֵי גִּזְעָנוּת.

וְיֵש אֵם בְּלִי מֵידָע וּבְלִי דוּ"חַ

עַל גְּוִיַּת בַּר-בִּטְנָהּ, כִּי בֵּיתָהּ

לֹא מֻקַּם בְּהֶרְצְלִיָּה פִּתּוּחַ

וְיַחְסַנְסְקִי לֹא שֵם מִשְפַּחְתָּהּ.

וְאֵין שַֹר כָּאן וְאֵין חֲבֵר כְּנֶסֶת

מֵאוֹתָם הָרָצִים פֹּה הָמוֹן

לִשְֹמָחוֹת שֶל סְנוּבָּה מְפֻרְכֶּסֶת

שֶשִּלְטוֹן בָּהּ נוֹשֵק לַמָּמוֹן

וְשֶאֵין מִימוּנָה שֶנִּפְקָד בָּהּ

מְקוֹמָם, אוֹמִפְגָּש בִּקְהָלָם

שֶל אָחָ"ם שֶכְּבוֹדָם לֹא יֵחַד בָּהּ

(עַל פִּי רֹב בְּלִוְיַת הַצַּלָּם) –

שֶיּוֹאִיל אֶת רַגְלָיו לְהַטְרִיחַ

וִיגַלֶּה כָּאן קֻרְטוֹב רְגִישוּת

בִּלְוָיָה שֶל עֵדָה שֶהִתְרִיעָה

זֶה שָנִים עַל סִבְלָהּ מוּל חֵרְשוּת

אַף עַל פִּי שֶכָּל עַיִן עֵדָה פֹּה

חֵרֶף סְטִיגְמוֹת שֶל בְּלוֹף תַּדְמִיתִי

אֵיךְ פּוֹרְחִים צְעִירֵי הָעֵדָה פֹּה

כְּשֶנִּתָּן לָהֶם צַ'אנְס אֲמִתִּי

בַּחִנּוּךְ, בַּחֲרֹשֶת, בְּצַהַ"ל

וְהִגִּיעָה הָעֵת, לְמוּלָם,

שֶנִּזְכֹּר עַל כָּל צַעַד וָשַעַל:

הֵם בָּשָֹר מִבְּשָרֵנוּ, כֻּלָּם.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים