I Have a Dream, חלק ב'

9 ביולי 2013
ארכיון

רחל גידי יאסו

האם המציאות האמריקאית עשויה להשתנות? האם עשויה נשיאה לכהן בבית הלבן (כמו שנאמר: Ladies First)? או אולי נשיא שחור ייבחר בפעם הראשונה למשרה המבוקשת? בכל מקרה מוקדם עדיין לדעת, ואי אפשר לשכוח את ג'ון מקיין, בשביל כל מי שאינו מעוניין בשינויים מרחיקי לכת.

מי האיש?

ברק חוסיין אובאמה Barak Hussin Obama נולד ב-1961 בהונוללו שבהוואי. הוא מכהן כסנטור מטעם מדינת אילוני וכיום הוא נמצא בלב ליבו של המרוץ לבית הלבן, אך קודם כל, עליו לרכוש את אהדת הקהל ולזכות בבחירות הפנימיות שיציבו אותו כמועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית בבחירות שיערכו ב-2008.

אובאמה הוא הסנטור האפרו-אמריקאי החמישי בהיסטוריה של הסנאט האמריקאי שיוסד לפני יותר מ- 200 שנה והיחיד שמכהן בו בהווה. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת קולומביה ובבית הספר למשפטים בהרווראד, שם נבחר לעמוד בראש מערכת הביטאון המשפטי הנודע "Harvard Law Review".

אביו של אובאמה הוא אפריקני מקניה, אתיאיסט, נעדר כל זהות דתית ואימו לבנה נוצרייה מקנזס. הפגישה בין הוריו התרחשה באוניברסיטת הוואי במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים. הנישואים באותה תקופה בין שחור ללבנה נחשבו לסטייה ממוסכמות חברתיות ואף ללא-חוקיים בחלק ממדינות ארה"ב. כשהיה בן שנתיים התגרשו הוריו, אביו עבר ללימודי-דוקטורט בהרווארד ולאחר מכן חזר לקניה. אובאמה נשאר עם אימו שהתחתנה עם סטודנט אינדונזי והמשפחה עברה לג'קרטה שבאינדונזיה. בגיל עשר חזר לבדו להוואי, שם גדל עם הורי אמו.

במהלך חייו עבד, בין השאר, במשרד עורכי דין המתמחה בזכויות אזרח ובמקביל שימש כמרצה למשפט חוקתי באוניברסיטת שיקגו. ב-1989 פגש את מישל רובנסון, אשתו הנוכחית, כאשר שניהם עבדו באותו משרד לעורכי דין. הם נישאו ב-1992 ונולדו להם שתי בנות: מאליה וסאשה. ב-1996 נבחר לסנאט של מדינת אילנוי מטעם המפלגה הדמוקרטית וב-2004 זכה ברוב קולות סוחף לשבת בסנאט של ארצות הברית, שם הוא חבר בועידות מגוונות ביניהן: יחסי חוץ וביטחון, בריאות, עבודה, ביטחון פנים וענייני ממשל, ופועל רבות להעברת חוקים בנושאים אלו. עמדותיו של אובאמה ככלל הן ליברליות ומוצגות בספרו רב המכר "The Audacity of Hope", הספר מתאר את סיפור חייו יחד עם משנתו הפוליטית. אובאמה תומך בדאגה וטיפול בנושאים של זכויות אזרח, הפרדת דת וכנסיה ממדינה, שוויון חברתי בין כל המינים והגזעים, תמיכה באיחוד של הומאים ולסביות, שוק חופשי וכלכלה חופשית.

כל אנשי הנשיא

הבחירות לנשיאות ארצות הברית מיועדות ל-4 בנובמבר. בעוד המועמד מטעם המפלגה הרפוליקנית לנשיאות, גו'ן מקיין, נבחר זה מכבר. במפלגה הדמוקרטית, הקרב בין הילרי קלינטון לאובאמה עודו מתנהל. הפריימריז החלו ב- 3 בינואר והיתרון עמד לטובתו של אובאמה לאחר שניצח את היריבה ב -11 מדינות ביניהן: וושינגטון, נברסקה, איי הבתולה, לואיזאינה ועוד. המדינות המפתיעות היו מיין ווויסקונסין, שהן מדינות בעלות מאפיינים של מצביעי קלינטון: אוכלוסייה לבנה, מבוססת ושמרנית. בעוד אובאמה נהנה מתמיכתם של צעירים, משכילים, עצמאיים ואפרו-אמריקאים. לאחר גל הניצחונות, השינוי הדרמטי התרחש בקרב המכריע לקלינטון ובשאלה האם זהו הסוף במרוץ לבית הלבן. ב-4 במרץ התקיימו בחירות מקדימות במדינות אוהיו וטקסס, שתי מדינות עתירות צירים, שם ניצחה קלינטון. אך הקרב עדיין לא הוכרע. כדי לזכות במועמדות לנשיאות יש לזכות ב-2,025 צירים. עד ל-4 במרץ לאובאמה היו 1,477 צירים ולקלינטון 1,391 צירים.

שני המועמדים עדיין רחוקים מהמספר הדרוש כדי להיות מועמד מטעם המפלגה לנשיאות והמרוץ עודו נמשך במדינות נוספות. ב-22 לאפריל צפוי קרב פריימריז חשוב נוסף, במדינה עתירת צירים נוספת, פנסילבנה (187 צירים). אם כן, סופו של המרוץ הדמוקרטי עדיין פתוח וישנה עדיין הצבעה של Super Delegates (הצירים המיוחסים) מדובר בצירים שאינם נבחרים על ידי העם ורשאים להצביע לפי ראות עיניהם. במפלגה הדמוקרטית יש 842 צירים מיוחסים והם מהווים 20% מקרב 4,409 הצירים הדמוקרטים. (כפי שנאמר לעיל על מנת לזכות במועמדות לנשיאות ארצות הברית יש צורך ב 2,025 צירים, כך שלצירים המיוחסים יש יכולת להטות את כף המאזניים).

כמו כן, בעוד במפלגה הרפובליקנית, חלוקת הצירים היא בשיטה כזו שהמנצח לוקח הכל וזוכה בכל הצירים, חלוקת הצירים במפלגה הדמוקרטית היא יחסית. הדמוקרטים מחלקים את הקולות בין הילרי ואובאמה בהתאם לאחוז הקולות שבהם זכו בכל מדינה ולתוצאות במחוזות השונים של כל מדינה. מכאן שהקרב הצמוד בין הילרי לאובאמה עדיין בשיאו.

המשך יבוא…

ארצות הברית, מנהיגת העולם החופשי, ארץ ההזדמנויות השוות לכל אדם באשר הוא. זהו הדימוי שארצות הברית, מעצמת העל, מציגה לעיניהם של אזרחי העולם. ביו נקודות ההיסטוריה הכואבות של ארצות הברית קיימת מלחמת האזרחים1865-1861 בין הצפון התעשייתי, בו העבדות הייתה אסורה, לבין הדרום החקלאי, שם הכלכלה התבססה ברובה על עבדות. בזמן כהונתו של הנשיא אברהם לינקולן, כאשר לא צלחו ניסיונות הפישור בין הצפון לדרום בנוגע להפסקת העבדות, פרשו מדינות הדרום מהאיחוד והקימו את הקונפדרציה של אמריקה. זו הייתה תחילתה של מלחמת האזרחים שהסתיימה עם ניצחון מדינות הצפון.

למרות ביטול העבדות בתיקון ה-13 לחוקה. המאבק לקבלת זכויות שוות לא פסק, המלחמה במדיניות של "שווה אבל נפרד" נמשכה עד ל-1963, עת הצעדה המפורסמת לוושינגטון בה השתתפו למעלה מרבע מיליון איש ונאומו המפורסם של מרתין לותר קינג "I Have A Dream".

כיום, עם חלוף השנים קבוצת המיעוט האפרו-אמריקאית מתחזקת יותר ויותר. המאבק הוא לא מאבק שמסתיים ברגע אחד, אך המגמה חיובית, עם יותר משרות ציבוריות שמאוישות על ידי אפרו-אמריקאים והתקדמות בסולם החברתי. השינוי המשמעותי ביותר שיתרחש, ללא תקדים, הוא אם ברק חוסיין אובאמה יזכה ויהיה הנשיא האפרו-אמריקאי, השחור הראשון של ארצות הברית. השינוי הצפוי הוא בתפיסות החברתיות האמריקאיות ובהרחבת האופקים של אינדיבידואלים בחיי היום -יום. בשינוי בקשרים החברתיים בין שחורים ללבנים. ומעבר לכך, בשינוי המודעות הכלל עולמית כלפי השונה, הזר.

האמריקניזציה שמתפשטת ללא הבחנה כמעט לכל מדינה בעולם ומיישמת את ערכיה ללא עוררין בחלקים נרחבים בארצות שמחוצה לה, היא כוח חזק שיש לארצות הברית להשפיע על מודעות, תפיסות, אמונות של פרטים במדינתה שלה ושל פרטים במדינות מחוצה לה.

ואיזה ערך טוב יותר יש מכך שכל פרט, באשר הוא, בין אם הוא אפרו אמריקאי, אינדונזי, גרמני, הודי או בלגי, ישא עיניו למעצמה ויביט כי ארץ ההזדמנויות השוות לכל אדם באשר הוא, נתנה הזדמנות לאפרו-אמריקאי לכהן כנשיא ארצות הברית. מהו זה אם לא שוויון?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים