כיצד צבע עיניים הוא פקטור להצלחה או לכישלון בלימודים

8 ביולי 2013
ארכיון

איך משתמשים במשרד החינוך במילה "אינטגרציה" כדי לטאטא את הבעיה אל מתחת לשטיח. כיצד משרד החינוך מייצר איים קטנים של מסגרות מיוחדות לתלמידים ממוצא אתיופי וקורא לזה "אינטגרציה". לילד יש לקרוא בשמו: אינטגרציה נוסח משרד החינוך היא "הלבנה" של המערכת ולא נסיון אמיתי להתמודד עם בעיה חינוכית אמתית.

ועד ההורים של בית ספר רש"י בנתניה השבית את הלימודים בתחילת השבוע ה- 26/05/13 במחאה על החלטת העירייה לסגור את בית הספר. תוצאה של יישום החלטת שר החינוך הקודם, ח"כ גדעון סער, לסגור את בתי הספר בהם תלמידים יוצאי אתיופי מהווים יותר מ-50% ולפזר אותם בבתי ספר אחרים. הטענה היא שריכוז זה, הוא הגורם להישגיהם הלימודיים הנמוכים של יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. אלא מאי, רובם המכריע של הילדים ממוצא אתיופי לומדים בבתי ספר שלכאורה אינטגרטיביים ורק כ-8% מהם לומדים בבתי ספר שהם מהווים בהם יותר מ-50%.

נכון, הישגיהם של כלל התלמידים ממוצא אתיופי הוא בכ- 30% מתחת לממוצע הארצי במבחני המיצ"ב. זאת ועוד, היחס בין התלמידים ממוצא אתיופי היוצאים עם בגרות איכותית, כזו המאפשרת כניסה לאוניברסיטה, ביחס לחבריהם שאינם ממוצא אתיופי, הוא 23% לעומת 54%, בהתאמה, אז מדוע במשרד החינוך חושבים שהבעיה היא ב- 8% מהתלמידים ושצריך לפזר אותם?

במשרד החינוך רוצים אינטגרציה, מילה יפה וחיובית בדרך כלל, אך בהקשר זה היא משמשת מטאטא להסתרת הבעיה מתחת לשולחן. משום שאנחנו יודעים היכן לומדים התלמידים ממוצא אתיופי, שנמצאים ברובם במסגרות שלכאורה אינטגרטיביות, בהם משרד החינוך כאחראי הכללי של חינוך הילדים בישראל, מייצר איים קטנים של מסגרות מיוחדות לתלמידים ממוצא אתיופי וקורא לזה "אינטגרציה". אך לילד הזה יש לקרוא בשמו: מדובר בפיזור הילדים השחורים "ובהלבנה" של המערכת ולא ניסיון אמיתי להתמודד עם בעיה חינוכית אמיתית.

משרד החינוך מסרב להודות ותולה את הבעיה בתלמידים עצמם ושאם יפזרו אותם כבמטה של קסם – הבעיה תעלם. אבל הם טועים. הם טועים משום שהבעיה היא אחרת והיא בטח לא תיעלם בצורה הזו. השטח מסביר את הנתונים העגומים של התלמידים האתיופים במערכת: גם כאשר מתקיימת "אינטגרציה", בתי הספר מייצרים איים של מערכות נפרדות, מוחלשות ומחלישות בתוך המסגרות שלכאורה משולבים בהם וככה אנחנו מקבלים בתי ספר עם מחוזות של מסלולים נפרדים אשר מבוססים על מוצא התלמיד. כך קורה בדיוק "בכפר הנוער הדתי" ('כפר חסידים') ובהרבה פנימיות ברחבי הארץ. כך בפתח תקווה כשסגרו את בית הספר "ניר עציון" והתלמידים שפוזרו, בין השאר לבית ספר "דרכי נועם", מצאו את עצמם לומדים בכיתות נפרדות ומוחלשות. כך בדיוק קורה בבתי ספר "ביאליק" ו"הבונים" בקרית ביאליק, שם מייצרים מסגרת מוחלשת בתוך מסגרת "אינטגרטיבית". אם כן, מהי הבעיה האמיתית?

במשרד החינוך חושבים ופועלים כאילו צבע הוא פקטור להצלחה או כשלון, זה המסר שעובר לתלמידים ממוצא אתיופי במערכת ולמוריהם. נראה שהם עסוקים יותר "בהלבנה" של התלמידים האתיופים במערכת ופחות בהשקעה אמיתית בחינוך, כזו שרואה כל ילד כילד בעל פוטנציאל בלי קשר להיותו שחור או לבן. חינוך, כזה שנותן כלים והזדמנות להתפתח ולהתקדם, כל אחד על פי כישרונו וחלומו. חינוך, כזה שלא מדרג אנשים על פי צבע ובונה להם מסגרות נפרדות ומחלישות בתוך מסגרות החינוך השונות. חינוך, כמו זה המתקיים דווקא במסגרת שמשרד החינוך מזהה בה כ"בעיה" – בית ספר רש"י בנתניה. בניגוד למשרד החינוך, ברש"י הילדים הם ראשית כל ילדים ולא ילדים שחורים, ברש"י לא מתקבלים ילדים על פי מדרג בצבע או על פי מיון וסלקציה, להפך, בית הספר מזמין את כולם לבוא בשעריו. ברש"י נותנים כלים לחיים ומעודדים את התלמידים לחלום ומוקיעים את ההנחה המעוותת שבה 'שחור = בעיה' ומראים את הפוטנציאל הקיים ביחס הרואה בתלמידים קודם כל בני אדם ואח"כ גם אתיופים.

החלטת משרד החינוך ועיריית נתניה לסגור את בית ספר רש"י סוגרת בפני הילדים את האפשרות לאינטגרציה אמיתית בהמשך חייהם בישראל ושולחת אותם לאיים מופרדים ו"מולבנים" בבתי ספר ברחבי העיר, אך גם לבית ספר רמב"ם, שהוא בית ספר מוחלש בו ממוינים ומשובצים רק ילדים ממוצא אתיופי. החלטה זו אבסורדית, משום שמעשה זה לא משרת אפילו את המערכת המעוניינת "להלבין"- היא רק מסיעה ילדים מבית ספר טוב של שחורים לבית ספר לא טוב של שחורים. אם כן, אינטגרציה מהי? מהי הסיבה האמיתית שבגינה סוגרים את רש"י?

באופן תמוה, משרד החינוך דוחף את התלמידים יוצאי אתיופיה לעתיד עגום, כפי שמשתקפים במחקרים ובדו"חות של משרד החינוך עצמו, ושל מערכות נוספות המצביעים על אחוז נמוך של מסיימי בגרות איכותית, כזו שפותחת עבורם את שערי האוניברסיטה; על אחוז עבריינות העולה בהתמדה; אחוז החיילים המתקשים לסיים את השירות הצבאי; אחוז מתאבדים גבוה; אחוז סטודנטים נמוך באקדמיה; בעיות בתחום התעסוקה ועוד ועוד.

חינוך הוא מכשיר מרכזי בניידות הכלכלית וחברתית של הפרט והמשפחה. במובן הזה הקהילה האתיופית בישראל נמצאת בתקופה קריטית, משום שמדובר באוכלוסייה צעירה שכשליש ממנה נמצאים בגילאי בית ספר יסודי. הצלחה או כשלון במערכת החינוך בדור הנוכחי ישליכו על הדורות הבאים בצורה שיהיה קשה מאוד לשנות. לכן זה קריטי לדרוש שמשרד החינוך ישקיע את מירב המאמצים בחינוך איכותי לתלמידים ממוצא אתיופי, או לפחות שווה לחבריהם הלא אתיופים, במקום להתעסק באחיזת עיניים, כאילו הבעיה של הילדים האתיופים במערכת החינוך היא הצבע שלהם.

בואו לדבר על זה בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים