מזל טוב – חג חדש וחגיגה של רב תרבותיות

2 ביולי 2008
תרבות-מסורת-תקשורת

כתב וצלם: אבי מספין

מדינת ישראל נמדדת חברתית, לא רק בקליטה של עולים חדשים ובהטמעתה בהם את עקרונות הקונצנזוס התרבותי השולט, אלה גם ביכולתה שלה להטמיע בתוכה תרבות ומסורת שאיתם מגיעים העולים החדשים.

קבלת מסורת חדשה אינה עניין טריוויאלי עבור האוכלוסייה הוותיקה, שמצפה מהעולים להשיל מעליהם, כשול הנשל מהנחש, את המסורת הגלותית ולשחות בתרבות החדשה כאילו היו דג במים. אך לעולים החדשים הדבר איננו פשוט. שמירת תרבותם ומסורותיהם לאורך הגלות, היא ששימשה עוגן לשרידותם כחלק מהעם היושב בציון. מבחינתם, המסורת היא שריד מפסיפס של מסורת שלמה, הולכת ונכחדת, שהרכיבה את העם היהודי על פלחיו השונים.

כך הוא "חג הסיגד", חג משמעותי ביותר עבור יהודי אתיופיה, עליו שמרו באדיקות רבה לאורך הדורות ושימש עוגן מרכזי בהיותם קבוצה הומוגנית ובשרידותם כבני העם היהודי. מזה דורות היווה חג הסיגד יום צום ותפילה לבורא עולם להשבת עמו לארצו ויום כיסופים לבניית בית המקדש בציון – היא ירושלים. מועד המהווה המשך ישיר לתפילותיהם וכיסופיהם של עזרא ונחמיה בתקופת שיבת ציון ובכך גם ההקשר הישיר לכתובים .

מזה כשלושים שנה, מאז העלייה המשמעותית הראשונה של יוצאי אתיופיה, בראשית שנות השמונים, קבעו המנהיגים הרוחניים שליהודי אתיופיה, כי יש להמשיך את מסורת חג הסיגד גם בארץ. היו לכך מספר סיבות, אך המרכזית שבהן הינה שחלקים נכבדים מהעם היהודי, ולאו דווקא מהקהילה, עודנו בגלות ובית המקדש אינו עומד על תילו, ועל כן יש חשיבות להמשיך ולקיים יום חג זה. הסולידאריות הכריעה את הכף. מאז, מידי שנה בכ"ט בחשוון חוגגים יהודי אתיופיה את חג הסיגד גם במדינת ישראל.

יחד עם זאת, אנו, היהודים מאתיופיה, רואים וראינו תמיד בחג זה, את חגם של כלל ישראל שאיננו נפרד ממסורת ישראל, לא במנהגיו ולא בתכניו. בשיחות רשמיות והבלתי רשמיות בהן לקחתי חלק, ניכר כי יהודי אתיופיה חפצים לשתף בחג זה את כלל ישראל. באגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה גמרנו אומר לצאת ביוזמה להנחלת חג הסיגד לכלל ישראל.

בראשית מעשינו, בראשית נובמבר 2007, כתבנו מכתב לשני הרבנים הראשיים לישראל, בבקשה לשקול לחיוב את קבלת חגהסיגד כחג יהודי כלל ישראלי. נדרשה החלטה אמיצה מצידם. שלחנו את המכתב לכל חברי הכנסת בבקשה להפוך יום זה ליום לאומי. בהמשך לכך, בכ"ט בחשוון תשס"ח, הוא יום חג הסיגד, החתמנו אזרחים, חלקם יוצאי אתיופיה וחלקם לא, בעצומה שקראה לכלול את החג כחלק מחגי ישראל באופן רשמי.

הרבנות הראשית לא השיבה, אך מספר חברי כנסת, ובראשם ח"כ אורי אריאל נרתמו ליוזמה, והציעו הצעת חוק שביקשה להפוך את יום חג הסיגד ליום ממלכתי, וכן, להורות לשר החינוך לקבוע פעילויות חינוכיות בנושא ושיום כ"ט בחשוון יחשב ליום בחירה, בו העובד יכול לצאת לחופשה. ב- 30 ביוני הצביעה הכנסת, בקריאה שנייה ושלישית, בעד הצעת החוק והיא תמומש כבר בחג הקרוב.

למרות שהחוק מהווה עבור החברה הישראלית הכללית עניין סמלי ותו לא, למתבונן לעומקם של הדברים יתגלה שזוהי פריצת דרך עבור מדינת ישראל כחברה. הטמעתה של מסורת, שאיננה מגיעה מהזרם המרכזי השולט, היא פריצת דרך לרב-תרבותיות האמיתית. אותה רב תרבותיות שמבקשת לשמור על מסורתם של מרכיביה השונים ומוכנה לקבל גם מסורת אחרת, ולא רב-תרבותיות מתעתעת, שמבודדת את מסורתו של האחר ודוחה מלקבל מסורת שונה, ולו במעט, מזו של הזרם המרכזי.

תאריך יצירה: 2/7/08

הכתבה פורסמה באתר YNET:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3564621,00.html

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים