לילך גביש

"פעם נכנסתי לבניין שלי, ומישהו מהשכנים אמר לי 'מה יש לכם אתם, האתיופים, כל פעם רוצחים מישהי?', אז הבנתי כמה המצב חמור, שהאלימות משתוללת והביטחון האישי נפגע, לא רק בין בני זוג", אומר הבמאי, השחקן והמפיק, שמואל ברו (זורבבל – זוכה מקום ראשון לדרמה, פסטיבל חיפה, 2005. ראה תמונה משמאל), שכתב את ההצגה אוי ואבוי, שעולה בימים אלו על הבמה.

"ההצגה אוי ואבוי" מספרת את סיפורה של משפחה אתיופית טיפוסית. למשפחה שלושה ילדים, שניים מהם בפנימייה, וחיילת בקורס קצינים. בעקבות פיטוריו של גטהון, אבי המשפחה, ישימבת, אישתו המסורה, לוקחת על עצמה את תפקיד המפרנסת היחידה. אובדן מעמדו הופך אותו בין לילה מאב גאה ומפרנס לאב אלים וחסר שליטה. שתיית אלכוהול וישיבה בבית בחוסר מעש הם עיסוקיו החדשים. ישימבת עוזבת את הבית.

רחל הבת הקצינה הופכת למגשרת בין האב לבין האם הפגועה. המצב החדש מאלץ את רחל לבחור צד. גטהון, שרואה ברחל את האור בחייו, חושש לאבד איתה קשר. במונולוג קורע לב הוא מנסה לשכנע אותה שהוא אינו רע כמו שהיא חושבת, ומנסה לשכנעה לסייע לו על מנת להחזיר את אימה הביתה.

ההצגה, שעוסקת בנושא כאוב, מועברת בהומור ללא פשרות. "אני חושב שאפשר לפתור ולמנוע את הדברים האלה ולהפסיק את הטירוף שיש במדינה", אומר ברו, "האווירה הכללית היא שאפשר להרוג ילד ולרצוח תינוק. זה מעבר למה שהשכל יכול לתפוס ולהתקיים בשקט מול התחושה המפחידה של חיים כאלו.

הסכנה היא לא רק ביציאה מהבית, אלא גם בתוך הבית. קיים אי ביטחון, שאם לא יהרגו אותך ברחוב, אז אולי זה יקרה לך בבית. זה מפחיד".

ברו, שכתב, הפיק וביים את ההצגה, מאמין כי זה מאוד אנושי לריב ולהתווכח ואפילו להתגרש, לא שהוא ממליץ על כך, אם לא מסתדרים. לדעתו, ההבנה הזו פותחת הזדמנויות לתקוות חדשות ולבניית פרק ב' בחיים לכל אחד מבני הזוג.

"מה שמעניין אותי הוא מה מביא אדם למצב כזה", הוא אומר, "הגבר אמנם קורבן, אבל חייבים להבין אותו על מנת למנוע ממנו לפעול באלימות ולתת לו פתרון אחר, רק לא לרצוח. אני חושב שחשוב שאנשים יראו שיש תקווה ואפשר לפתור את הבעיות, צריך להפסיק את הטירוף הזה".

ההצגה תוצג ביום ראשון ה- 1/11/09 באולם דוהל בשכונת התקווה, באירוע יוקרן גם הסרט זורבבל, עלות כניסה 20 שקלים. כניסת קהל החל מהשעה 18:30.